התוכן הדוקומנטרי הוא המלך של הפריים טיים

צילום: גלי מאירי

תיאטרון גבעתיים צמוד לערוץ 10 ומסתמן כאכסניה אידאלית לכנס המכובד והמעשיר שהתקיים שם היום. למרות הבחירה המעט משעשעת שלא להוסיף לשמות על תגי הכנס גם תפקיד וחברה, ובכך להקשות על הנטוורקינג המאתגר ממילא של עולם הטלויזיה, היה מדובר בכנס יפה ומכובד  עם תוכן מגוון, מהודק ומעשיר.

הכנס נפתח בשיחת אחד על אחד שערכו גיא פינס ויוסי ורשבסקי.

הערוץ, אשר ספינת הדגל שלו היא חברת החדשות, מתקיים מתקציבים יחסית נמוכים, והבחירה בדוקו ובתחקיר הייתה סוג של ברירת מחדל, שבידלה בסופו של דבר את ערוץ 10 כערוץ איכותי אשר מתווך את הנושאים התיעודיים היומיומיים בגובה העיניים.

בתקופה הקרובה אמור ערוץ 2 להתפצל ל 2 ערוצים, ופינס שואל את ורשבסקי על כך. ורשבסקי נוגע בנקודה הכאובה ביותר: חברת החדשות של ערוץ 2 תמשיך להיות חברה אחת אשר מוחזקת יחד בידי 2 הזכייניות ולמעשה מהווה תחרות שאינה הוגנת לחברת החדשות של ערוץ 10. הוא קרא מעל הבמה למחוקקים לדחות את רישוי הזכייניות ב 3 שנים ולדאוג גם לפיצול של חדשות 2 ל 2 חברות חדשות שיתחרו זו בזו ובערוץ 10.

הוא גם קרא למיסוי הולם והשתת חובת הפקת תוכן על גוגל ופייסבוק, שתי חברות ענק הנוגסות באופן גדל והולך בתקציבי הפרסום אך אין להן לא מחוייבויות מיסוי ולא מחויבות תוכן, ולפיכך לדבריו אינן מחזירות לחברה הישראלית את אשר הן לוקחות ממנה.

לאור הגילויים כי מילצ'ן (שהנו מבעלי מניות ערוץ 10) למעשה שמר על קשרים הדוקים עם נתניהו, שאל גיא פינס בהתרסה קלה, האם ייתכן כי הערוץ מעולם לא עמד בסכנת סגירה.

לשאלה זו ענה ורשבסקי, כי המחיר העצום ששילמו קברניטי הערוץ ועובדיו בתקופה בה הערוץ היה נתון בסכנת סגירה, מעלה את השאלה אם למעשה בעלי המניות הם אלה שרצו להביא בסופו של דבר לסגירתו של הערוץ.

הוא גם מתייחס ל"חופש העיתונות" וללחצים המופנים מבעלי המניות:
"תראו, זה פתטי לנגח את המתחרים ולהגיד אצלי זה לא קורה. אני רוצה לספר משהו: אני הייתי בכנס עתונאים באילת, ושמעתי מעורכים בכירים במעריב שעבדו תחת ניר חפץ על מכבש הלחצים שהוא מפעיל עליהם כדי לא לפרסם תחקירים הנוגדים את האג'נדה של הבעלים. הם בוכים באוזני, ולמחרת בפאנל ניר חפץ מספר שיש אצלם חופש עיתונאי מוחלט. אני ישבתי בקהל ושתקתי. הייתי צריך כבר אז להזדעק. להגיד משהו, ולא אמרתי".

במשך כל הכנס היו התייחסויות משעשעות ל"ביצים מברזל" של ורשבסקי, המגן באופן מעורר השתאות על החופש העיתונאי של היוצרים התיעודיים.

בחירה שאהבתי מאד בכנס הייתה לשתף יוצרים מתכניות רבות ומוצלחות של כל הערוצים המתחרים- לפרגן להם, ליצירה שלהם ולאכסניה בה הם יוצרים.

חלקו הראשון של הכנס (כמו גם חלקים מתכנית אחר הצהריים) הורכב מהרצאות קצרות וממוקדות ביותר בנות 10 דקות, שכיבדו כל יוצר שהופיע על הבמה ואפשרו לו לספר את הסיפור שלו, מנקודת המבט שלו, באופן שהאיר את העבודה הדוקומנטרית בצורה מסקרנת ומעוררת מחשבה.

עמרי אסנהיים סיפר את הסיפור שמאחורי תחקיר עובדה "תעלומת האלמן הכפול"- איך פגישה מקרית עם אמא מהגן של הילד הביאה בסופו של דבר להרשעתו של רוצח כפול. מיקי חיימוביץ סיפרה על העבודה החברתית בתכנית המערכת, דורון צברי על השיטה להנגיש את "מגש הכסף"  ("אנחנו מדברים אל ואדים, בן 17 מאשדוד. הוא זה שחייב להבין. הוא הקהל שלנו") צופית גרנט ריתקה את הצופים עם סיפורים מסמרי שיער על דוקואקטיביזם אמיתי והצלה של 3 יהודיות מבית מסתור במרוקו, ומיקה תימור ויותם גנדלמן דיברו על מהי האמת והאם ניתן למצוא אותה.

אחרי ההפסקה הרצה צבי יחזקאלי על העבודה שלו בתחום התחקירים על האיסלאם ("כל מי שצולם בתחקיר הזה כבר פוצץ את עצמו איפשהו. לא נשאר אף אחד") והיוצרת אורנה בן דור סיפרה על הקשיים שבעבודה מול גופים עצומים ובעלי עוצמה כמו פרקליטות המדינה ("אחרי שידור הפרק הראשון התקשר אלי קולגה ואמר לי, הפרקליטות מתקשרים לכולם ומחפשים עליך רפש"). אלון בן דוד שעושה סדרה על "ארבעה סיפורי גבורה" התייחס להבדלים בין סיפורי הגבורה ההרואיים שהוא תיעד לבין "גבורתו" של אלאור עזריה.

אחרי הפסקת הצהריים נפגשו אילנה דיין ורביב דרוקר למפגש ענקים על הבמה, והמשך הכנס הציג פאנלים, יוצרים נוספים ואפילו אירוע פיצ'ינג דוקו מיוחד.

מרגש לראות שהעשיה הדוקומנטרית והחדשותית המובילה את הקו של ערוץ 10 מוצאת לה ביטוי גם באירוע קונקרטי המאפשר לכל הדוקומנטריסטים באשר הם להיפגש, ללמוד, לקבל השראה ובעיקר סתם לפגוש זה את זה. אני כבר מחכה לשנה הבאה.