מהן שלוש הרעות החולות של התסריט?

צילום: מהרשת

אני אסביר דרך דוגמא:

בואו ניקח דמות ששונאת את המצב שהגיעה אליו – נגיד, מנהלת בנק לחוצה שנאלצת לעבוד יומם וליל לקראת פרויקט חשוב ולכן כולם שונאים אותה – העובדים, הלקוחות והמשפחה שהיא כבר לא רואה. מנהלת הבנק שלנו רוצה לחזור להיות הילדה הקטנה וחסרת הדאגות שהיתה פעם. היא משתוקקת לברוח.

איך נעביר את זה בתסריט?

קיצור דרך אחד יכול להיות VO: מנהלת הבנק שלנו יושבת במשרדה המפואר, בוהה בקיר ואנחנו שומעים ברקע את קולה: "איך הגעתי לזה? נכון, אני בעמדה בכירה, אבל עכשיו כולם שונאים אותי" (המצלמה מטיילת על עובדי הבנק ועל תמונות של בני המשפחה שלה שעל השולחן) "אפילו המשפחה שלי שונאת אותי כי אני לא נמצאת איתם. בשביל מה כל זה היה טוב? מי היה מאמין שזה מה שיצא ממני? כשהייתי ילדה, עשיתי בדיוק מה שרציתי. עכשיו אני תקועה. אני חייבת לברוח מפה".

קיצור דרך נוסף עשוי להיות הפנטזיה: בזמן שהבוסית שלה צורחת עליה, מבטה של מנהלת הבנק הופך מזוגג ולפתע, אנחנו רואים אותה רצה בהרים מכוסי דשא, מעיפה ניירות ותדפיסים באוויר. פתאום, דמות קטנה מתחילה לרוץ לעברה, היא מתקרבת ואנחנו מבחינים שזאת מנהלת הבנק כשהיתה ילדה. הן תופסות זאת את ידיה של זאת ומדלגות על ההרים, מאושרות. קאט. אנחנו חוזרים לבנק והבוסית ממשיכה לצרוח.

קיצור דרך שלישי יהיה הפלאשבק. מנהלת הבנק טובעת בין ערמות הניירות, מסתכלת דרך החלון. קאט. עוברים אליה כילדה בת 8, משחקת עם ניירות ועושה מהם קונפטי. אבא שלה מגיש לה כוס שוקו ואמא שלה מגיעה עם מתנה גדולה ובה אופניים נוצצות עליהן הגיבורה בת ה-8 עולה במהירות ורוכבת משם. קאט חזרה למכונית הפאר שמסתכלת אליה מהחלון. מנהלת הבנק מחזיקה את המפתחות חזק ואז – משחררת את הצרור.

הכתבה באדיבות דניאלה דורון, מנחת סדנאות התסריט דראפט ראשון

למה מדובר בקיצורי דרך? כי לרוב, שלוש האופציות התסריטאיות הנ"ל נבחרות כי התסריטאי/ת חוששים שהקהל לא יבין את מה שהם רוצים להעביר.

ולמה זה לא טוב? בואו נגיד את זה ככה – זוכרים איך זה מרגיש לצפות בסרט או בסדרה ולהתעצבן שמאכילים אתכם בכפית? אז נחשו מה – גם הצופים של היצירה שלכם ירגישו ככה אם אתם תאכילו אותם בכפית. ולרוב, הVO, הפנטזיה והפלאשבק הם האכלה בכפית. הם קיצורי דרך, אמנם יצירתיים, אבל כאלה שמעבירים לנו "מסמך", אינפורמציה שנראית לתסריטאי/ת קריטית. לרוב, היא לא.

איך אפשר אחרת? אם נחפש את הדרך המרומזת יותר להעביר את החוויה של הסצנה ונשתמש באמצעים התסריטאיים שעומדים לרשותנו: פעולות, דיאלוג ולוקיישן.

ואם נחזור לדוגמא – דמיינו את הצופים שלכם צופים בזה:
מנהלת הבנק שלנו במצב של לחץ כי יש לה חלון הזדמנויות קצר לעשות פעולה קריטית טרם יגיע הדד ליין ולכן היא מתחילה, כמנהגה, לפורר ניירות (לצערה, גם ניירות חשובים); היא מדברת עם הבת הקטנה שלה באוזניה, כשהלקוח שמולה בטוח שהיא מדברת איתו והיא מקשיבה בחצי אוזן לשניהם, מפסידה את שניהם; היא פוגשת באישון ליל את המנקה ההודי, מעודדת אותו לספר לה על עיר הולדתו, וממבטה אנחנו מבינים שהיא משתוקקת להיות שם, במקום הרגוע בו הוא נולד; רגע לפני שהיא יוצאת מהמשרד החשוך, היא קוראת למנקה, הוא עונה לה והיא נגנבת מהסאונד של המשרד הריק שעושה הד לדבריה. היא והמנקה מתחילים לקרוא קריאות לחלל, סתם בשביל הכיף, כמו שני ילדים קטנים.

כשהצופים (שכזכור, זה אתם מהצד השני של המסך) יצפו בזה, הם יבינו לגמרי לבד - בלי קיצורי הדרך של שלוש הרעות החולות - את מה שהתסריטאי/ת רצו להעביר.

אז מתי VO פנטזיה ופלאשבק כן עובדים? הם יעבדו תמיד, ומצוין, כשיהיה פער מידע ביניהם לבין מה שאנחנו רואים:

אם הקריינות תוסיף משהו לגמרי אחר ולא תפרשן את מה שרואות עינינו; אם הפנטזיה תגיע בדמות רובד נוסף ולגמרי אחר ולא כדי להאיר את הקונפליקט הפנימי של הדמות; ואם הפלאשבק יהיה חלק מעלילה אחרת, שתתחבר כמובן לעלילה שלכם בסופו של דבר, אבל תהיה בה התפתחות משלה, ולא רק "הסבר" למה שקרה בעבר שבגללו זה מה שקורה עכשיו בהווה.

שלוש ה"רעות החולות" גם יכולות לעבוד נהדר באופן קומי, כשהן באות בניגוד למה שעינינו רואות (אני השתמשתי בשלושתן בפרק 7 של הסדרה שלי "מי נתן לך רישיון?").

ושוב – תפקידנו הוא להעביר חוויה, לא מסמך. ולשם כך, לא כל האמצעים כשרים.

אז שיהיה בהצלחה ואל תשכחו ליהנות מהדרך (ולא לחפש לה קיצורים:)

הכתבה באדיבות דניאלה דורון, מנחת סדנאות התסריט דראפט ראשון