אני טקסט פוליטי - קונטרול פליק – מדור ביקורת מדיה #5

צילום: יוסי חטב

סקר החן

העיסוק האובססיבי של התקשורת הישראלית במספרים, דירוגים ובניסיונות כמעט קומפולסיביים לנבא את העתיד – אינו חדש כלל ועיקר. לאו דווקא בפוליטיקה. במקום להתרכז בדיווח על ההווה, מדלגים בקלילות להערכות מה יהיה כתוצאה מאותה התרחשות. זה יכול להיות בספורט (מכבי לוקחת אליפות, ובמגרש כבר שואלים את המאמן אם יישאר בעונה הבאה), בפלילים, בחינוך וכמובן – ואולי הכי הרבה – גם בפוליטיקה. כי הרי כל טוקבקיסט הוא כבר בלוגר, וכל בלוגר כתב, כל כתב הוא כבר פרשן אצלנו, וכל פרשן חושב שהוא קובע את סדר היום.

כאן נכנסים הסקרים. הרי עם הסטטיסטיקה אי אפשר להתווכח. אלא שדעת הקהל כאן כל-כך הפכפכה וזיכרון הציבור קצר (לשון שר הביטחון ברק רגע לאחר הפסקת האש ב"עמוד ענן"), שיכולת ההשפעה של הסקרים, כמו גם אפקט הניבוי שלהם מצטמצם והולך. ועוד לא אמרתי מילה על פערי הנתונים ביניהם. לבד מכותרת ראשית לכמה שעות והכנסה נוספת למכוני הסקרים, אינפלציית הסקרים המזנקת מיותרת.

אולמרט זכאי, ליברמן אשם

כשעברתי על עיתוני סוף-השבוע, כמו גם מהדורות החדשות בטלוויזיה וברדיו בימים האחרונים, נזכרתי בחיוך מריר באופן הסיקור של אותם גופי תקשורת את זיכויו החלקי של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בדומה לשר החוץ המתפטר אביגדור ליברמן, גם אולמרט זוכה מחמת הספק מהחשדות העיקריים נגדו בפרשת טלנסקי וראשונתורס, אך הורשע בהפרת אמונים בסוגיה שנחשבה משנית (מרכז ההשקעות). בצורה גורפת בשעתו, זעקה כמעט כל המדיה "זכאי", והצניעה את השאר. גם מבחינה גרפית, בידיעות בחרו ברקע כחול עם תמונה של אולמרט עוטה חיוך ג'וקר, והמילה "זכאי" במרכזו.

עם ליברמן, צפוי להחריד, המצב היה שונה בהיבט התקשורתי. גם שר החוץ זוכה מהתיק העיקרי נגדו בשל היעדר ראיות, אך הורשע במרמה והפרת אמונים בתיק המשני. ושימו לב לפרופורציות שהלכו לאיבוד: מי שעבר על כותרות עיתוני סוף השבוע יכול היה לחשוב שליברמן אשם בלבד, ולא זו בלבד אלא בסוגיות הרות משקל. דומה עיתונאים ופרשנים רבים חיכו לרגע הזה שנים, חשופי ניבים ונוטפי ריר.

אז נכון, אנחנו ערב בחירות. אבל ראשית – ליברמן הוא שר חוץ, אולמרט היה ראש ממשלה. שנית, ואולי חשוב מכך, מי שקרא באמת את נימוקי היועמ"ש אליקים רובינשטיין והקשיב לפרשן אמנון אברמוביץ' (שאינו מחסידי ליברמן) באוזן כרויה, הבין שלא מדובר בעבירה על החוק אלא בעבירה אתית בעיקרה, שיש בה נורמה פסולה של אי דיווח. העניינים נרגעו מעט רק כאשר הודיע ליברמן על התפטרותו, רגע לפני כניסת השבת.

אני רוצה לראות שמישהו מהכתבים יחזר אחרי ליברמן וידון בכובד ראש בשאלת הקאמבק שלו לתפקיד שר החוץ, כפי שעשו זאת בשאלת אולמרט וחזרתו לקדימה/לבני.

סוף עונה בתג מחיר

בניסיון נואש ונקלה להסיט את הסטריאוטיפ המילולי המשדך בין טרור לערבים, במערכת החדשות של וואלה יושבים אנשים שידם קלה על המקלדת. הם מצמידים בכותרת את המילה 'טרור' למילה 'יהודי' בלי להתבלבל, על כל עבירה פלילית מהסוג המכונה בלשון נקייה 'תג מחיר'.

צר לי, אבל גרפיטי על מסגד, מנזר או שריפת כלי רכב הם עדיין לא טרור, לא במעשה, לא בלשון החוק וגם לא בז'רגון העיתונאי המקובל. זהו לכל היותר כינוי שקיבלו המעשים הללו מצד הנפגעים או כמה עורכי חדשות מתוסכלים בדסק שחיפשו להשיג טראפיק ונקמה במחיר אחד.

*עשה לי את השבוע

הראיון של גאולה אבן בתוכנית "המוסף" בערוץ 1 עם אריה דרעי , ביום רביעי השבוע, היה קרב מוחות מן הסוג המשובח. פינג פונג מלוטש, קצבי, ציני ומשעשע של שני אנשים שיודעים האחד את קלפי השני, ובכל זאת מכבדים איש את רעהו ומאידך לשחרר את חרצובות לשונם.