שיווק בעייתי, שאננות, אגו, או שהייתם עסוקים בלהתפרנס?

צילום: DFC

הפוסט הזה, של ניר פילוסוף, חבר ועד איגוד מקצועות האנימציה, פורסם בבוקר שאחרי יום המפגש בין אנימטורים לתסריטאים במסגרת פרוייקט "דראפט/סקיצה", פרוייקט שנותן מענקי פיתוח מכובדים לסרטים קצרים ופיצ'רים שיקומו במסגרתו. יוזמי הפרוייקט הם איגוד מקצועות האנימציה ואיגוד התסריטאים:

"אני כותב לכם כניר שהוא חבר ועד אבל קודם כל קולגה למקצוע שלנו שחי את הקושי של ליצור אמנות לשם היצירה. מהיום שנכנסתי ללימודים בבצלאל לפני 8 שנים כל מה שטיפטפו לנו הוא שאין תקציבים בארץ להפקות אנימציה. זו היתה בדיחה להזכיר את זה, יש קרנות לסטודנטים, כמובן, אבל לא היו מענקים ליוצרים עצמאיים, שכבר חיים את התעשיה. הכסף פשוט לא זרם לכיוון שלנו, אף אחד לא הכיר אותנו, לא ספרו אותנו.
לאורך כל השנים האלה ניהלתי עשרות שיחות עם חברים וקולגות שמשוועים למימון פרוייקטים ששוכבים במגירה שלהם.
ולעניין עצמו.
לפני 5 שנים קם ועד איגוד מקצועות האנימציה, מכלום, מאנשים שנמאס להם מהמצב הקיים שקמו לשנות ולשפר את המקצוע שלנו לטובה. ועד האיגוד עובד בלי הפסקה על מציאת דרכים לגיוס כספים להפקות אנימציה עצמאיות, כשהמטרה של עידוד יצירה חופשית ועצמאית היא אחד היסודות של האיגוד.
דברים קורים, אחרי מאמץ אדיר, בשנים האחרונות כספים מופנים לכיווננו, מפעל הפיס מכיר בנו פתאום והשקיע השנה 800,000 ₪ בפרוייקטים אנימטיביים ושנה שעברה נולד פרוייקט דראפט סקיצה, שנותן מענקים בשני מסלולים, לסרטים קצרים ולפיצ'רים, 80,000₪ ו-50,000₪ בהתאמה. עכשיו יצאתי משוק הפרוייקטים, שפירסמנו בפייסבוק בשלל קבוצות, באתר של האיגוד ושלחנו מיילים בתפוצה לחברים. את כמות האנימטורים שהגיעו למפגש אפשר לספור על יד אחת, את כמות ההצעות שהוגשו לשני המסלולים אפשר לספור בשתי ידיים...
מבאס ומתסכל."

אז איך זה שיש פרוייקט שמוכן לתת מימון לפיתוח יצירות עצמאיות ובכל זאת לא הגעתם, תסריטאים ואנימטורים?  החלטנו לנסות ולהבין.

אולי זה הפרוייקט

ברק דרורי, יו"ר איגוד מקצועות האנימציה: "הפרוייקט תוכנן ונבנה, הקונספט היה פשוט - חיבור בין תוכן לויז'ואל. בין איש/אשת אנימציה (לא רק אנימטור /ית) לבין תסריטאי /ית. ההנחה היסוד הייתה שאלה צדדים שאינם מכירים אחד את השני אך חייבים אחד את השני. שתי הקהילות הללו חולקות מאייפנים נוספים של עבודת בדד ואינן מודעות עד כמה הפגישה בין שתי הקהילות הללו, שנמצאות על שני צידי הספקטרום היצירתי, יכולות לייצר ניצוצות ופרוייקטים שלא נראו כמותם.

..אחרי סבב בקרנות, גייסנו את קרן רבינוביץ ומיזם ירושלים שהאמינו בקונספט ונתנו תקציבי פיתוח, השנה המענקים גדלו, המיזם העלה את הסכום ל80,000 ש"ח (!) לסרט קצר.
אמנם התקבלו פרוייקטים, אך בזמן של"דראפט סקיצה" הראשון הייתה היענות אדירה בשוק הפרוייקטים, ל"דראפט סקיצה" השני, העכשווי, הייתה היענות מצומצמת מאוד. אין פה בכדי להשליך על אם הפרוייקטים הללו יצלחו או לא מאחר ששוק הפרוייקטים נועד לעזור ליוצרים למצוא את בני/בנות הזוג להשלמת הפרוייקט, והם ימצאו, אנחנו באיגוד מקצועות האנימציה ואיגוד התסריטאים נעזור להם בכך.
השאלה היא מדוע ההיענות כה דלה, מאחר שהיינו מצפים שכאשר יש תקופה של פריחה באנימציה (מיזם ירושלים משקיע באנימציה, מפעל הפיס השקיע בסרטים קצרים באנימציה בצורה חסרת תקדים מבעבר) הקהילה תיענה גם, בצמא רב, לכל אירוע."

יונתן שקדי, מנהל תוכן ואחראי פרוייקטים באיגוד התסריטאים:
"השנה הוגשו למסלול למעלה מ-70 הצעות לתסריטים, וזה לא מעט בכלל. עם זאת, אי אפשר להגיד שאני מרוצה מכמות התסריטאים שהגיעו לאירוע.
דווקא בפרוייקט כזה יש יתרונות על הקרנות. בניגוד לקרנות, שמרוב הצעות צריכות לעשות סינון גדול, דווקא לפרוייקטים האלה יש פלטפורמה יותר נוחה ופחות שיפוטית. הכסף מגיע מאותו המקום, אבל במסגרת הפרוייקטים האלה נח ליוצרים חדשים לפרוץ."

ברק דרורי מציין נתון מעניין נוסף שיכול להשפיע על ההיענות: "מכיוון שסרטי אנימציה דורשים משאבים רבים, אנימטורים נוטים יותר לסרטים קצרים מאשר פיצ'רים, בזמן שאצל תסריטאים נדמה שזה הפוך."

אגו או חוסר הבנה

אחת התגובות שהתקבלה לפוסט של ניר פילוסוף הייתה:
"לי אישית הרעיון של יצירת סרט מתסריט שהוא לא במאה אחוז שלי פחות מתאים - כמובן ששת"פ עם תסריטאי זה מעולה - אבל ההתחלה חייבת להיות שלי. יש לי הרגשה שסוג האנימטורים שבוער בהם הצורך ליצור בשביל ליצור גם ירגישו ככה. "

ברק דרורי: "סטודנטים מחונכים כ'יוצרים עצמאיים' בבתי הספר והמכללות השונות לאנימציה. ככאלה, קשה להם להתפשר ולעבוד על חזון של מישהו אחר, בוודאי ובוודאי שלא במסגרת עבודה שאינה משלמת בצורה קבועה. האיגוד שם לעצמו מטרה לגרום ליוצרים להבין שלא כל אחד יכול להיות הבמאי והיוצר הבלעדי ושלשם הצלחה נדרשת עבודת צוות ושיתוף פעולה...אנשי אנימציה לא מבינים מדוע הם צריכים תסריטאים ותסריטאים לא מבינים מדוע הם צריכים אנשי אנימציה. מה הצד השני יכול להזין אותי?

היעדר תהליך עבודה מסודר

ברק דרורי: "הבעיה העקרונית נובעת מכך שאין למעשה פייפליין של יצירה פה בארץ. גם אם היו תקציבים ראויים, לסרט קצר או פיצ'ר, האם ניתן היה לעשות פה סרטי אנימציה? האם היעדר הכסף היא הבעיה היחידה? לטעמי לא.
יש חוסר אמיתי בדרך עבודה באנימציה ששמה אגו בצד ושמה מטרה אחת, לייצר סרטים טובים. חלק מהבנת הפייפליין הוא שלכל אחד יש מקצוע ורק עבודת צוות תצלח. תסריטאות היא מקצוע, ארט דיירקשן לאנימציה הוא מקצוע. ככל שהצדדים יבינו זאת, כל אחד ייקח אחריות על תפקידו ויפרו אחד את השני, כך ייצאו פרוייקטים מוצלחים. אנשי אנימציה יודעים  (לרוב, זו הכללה גסה, כי יש בינינו תסריטאים מעולים, ראו ערך ניר וגלי) לכתוב תסריט מאוד בסיסי, תסריטאים לעיתים לא מודעים לערך הויזואלי שאיש אנימציה יכול להכניס לתסריט, וזה ליבו של הפרוייקט."

מומנטום ודלות תקציב של האיגודים

בין התגובות הרבות לפוסט של ניר פילוסוף היו רבים שטענו שכלל לא היו מודעים לפרוייקט.

יונתן שקדי:  "זה גם עניין של מומנטום. אני לא מתרגש כי יוצרים בכלל ופרילנסים בפרט, הם לא צפויים- באים כשהם יכולים וכשמעניין אותם. לפעמים זה גם באשמתנו – בהיותנו עמותה לא עשירה, לא תמיד אנחנו יכולים להשקיע את המשאבים שהיינו רוצים בתפעול ושיווק האירועים.
כגוף או מוסד אני יכול לנסות לכוון הכי טוב שאפשר אבל לפעמים אנחנו לא מוצאים את הזווית הנכונה. שנה שעברה, למשל, הפרוייקט היה חלק מפסטיבל אנימיקס. השנה לא הספקנו ויכול להיות שזו אחת הסיבות להיענות הנמוכה יחסית."

המציאות הכואבת- בודדים ועסוקים בלהתפרנס

יונתן שקדי: "לפעמים זה פשוט עניין של פניות. אני לא יכול לבוא בטענות לפרילנסר שלא הגיע לאירוע. זה מאד קשה."

ברק דרורי: "אין תעשייה מסודרת בארץ. יש עבודה באנימציה, אך נכון לכרגע עדיין לא נוצרו מקומות עבודה גדולים ויציבים שיוכלו לתת מענה תעסוקתי לאנשי המקצוע. רוב אנשי הקהילה מתנהלים כפרילנסים, ועובדים פר פרוייקט... אנשי הקהילה שלנו נעים בין מספר מקצועות: ישנם כ 25 מקצועות שונים לאנשי הקהילה, כאשר חבר איגוד ממוצע יחלוש על לפחות 3 מקצועות שונים, נניח סטוריבורד ,איור ואנימציה, או אנימציה, בימוי, וקומפוזיטינג. זה נובע גם מהדרך בה מתנהלים לימודי אנימציה בארץ וגם מהמציאות המאתגרת של העבודה בתחום. בעקבות בדיקה של האיגוד גילינו שיוצאים כ1000 תלמידים מידיי שנה בתחום , אך רבים נשחקים מהר ולא שורדים מכיוון שמדובר בשוק מצומצם. אלה שכן עוסקים בתחום משקיעים את כל האנרגיה שלהם במציאת עבודה ופרנסה."

אחריות זו לא מילה גסה

אז כולם מסכימים שפרוייקטים כמו דראפט סקיצה הם הכרחיים וחשובים.   משמח ומעודד לשמוע שיש אירועים שההיענות אליהם גבוהה, כמו לאתגר האנימציה "לופ דה לופ" תל אביב, שהתקיים בסוף ספטמבר. כנראה זה גם עניין של שיווק וגם של פניות, יתכן מאד שזה תלוי פרוייקט או נובע מהרצון ליצור לבד וגם שזו תעשייה שכל הזמן ברדיפה אחר הפרוייקט הבא ולא מתפנה להסדיר תהליכי עבודה. עם זאת, יש עוד גורם אחד, לא פחות משמעותי: האחריות של היוצרים.

ברק דרורי (כתגובה לפוסט): "אם אנשים לא ימסרו תסריטים באסיף, קרן רבינוביץ תתעל את הכסף למקום אחר. כנ"ל מפעל הפיס וכנ"ל דראפט סקיצה. בכל המקרים האלה אנחנו משכנעים את הקרנות שיש רעב אדיר והם יראו את זה ברגע שיתעלו כסף לשם, כולם מרוויחים מזה, גם הקרנות.
כל טפטוף שנפתח ייסגר ללא מענה. לפעמים צריך לעשות דברים, לעודד, לקדם ולהביע תמיכה גם אם זה לא בדיוק משרת אותנו מיד, אלא כי זה התבוננות לטווח ארוך.
גם אם אתם לא רוצים בדיוק להיכנס להפקה של סרט, גם אם אתם לא מוכנים לעבוד על חומרים של מישהו אחר, אז לבוא, לתמוך ולשמוע על פרוייקטים שנרקמים באנימציה (מתי ראיתם את זה קורה בדיוק בשנים האחרונות?) זה מבחינתי משהו שהוא לא בשמיים לצפות מאנשי הקהילה הזו."

האירוע הבא: מסיבת איגוד התסריטאים ואיגוד התסריטאים העולמי