קמפיין השבוע: "אמא בטן, אמא לב"

צילום: מתוך הספר "אמא בטן, אמא לב"

לי ראובני בר דוד היא מטפלת מינית מוסמכת, מרצה למיניות בבית הספר ללימודי המשך בבר אילן ובאוניברסיטת חיפה ונשואה לעדי 33, עו"ס. השתיים הן אמהות לעילי בן השלוש, "מעריץ מושבע של סמי הכבאי". לאחרונה העלתה  לי ראובני בר דוד קמפיין למימון המונים לספר שכתבה ושעתיד לצאת למדפים בספטמבר.  לספר קוראים "אמא בטן אמא לב" והוא עוסק בשאלה: איך מגיעים ילדים לעולם במשפחות של שתי נשים.

"הספר נכתב לעילי עתידי, בן חמש", אומרת לי ראובני, "מתוך מחשבה שזה הגיל שילדים מתחילים להיות עסוקים ביתר פירוט באיך מגיעים ילדים לעולם, בגיל הזה הם כבר אמורים לדעת בקווים כללים שיש פין ופות, ביצית וזרע וכאן יש סיפור שהוא קצת שונה, ולכן רציתי להכין מבעוד מועד ספר שיוכל לעזור לי ולאמהות אחרות לתת מענה מדויק ועדכני. במקצועי אני מטפלת מינית מוסמכת ומרצה למיניות כך שיש לי הכרות רחבה עם הספרים הקיימים בשוק, אני יודעת שיש ספרים מעולים ברמות שונות של פירוט העוסקים בתחום החינוך המיני אבל הם עוסקים במשפחה הטרוסקסואלית, חשוב שיהיה מגוון של נרטיבים. שיהיו עוד סיפורים."

למה "אמא לב ואמא בטן"?
"בחברה שלנו יש המון עיסוק בביולוגיה. זה מתחיל בממסד הרפואי, בממסד המשפטי ובהמשך גם במערכת החינוך. זוגות של נשים הבוחרות להביא לעולם ילדים כזוג, צריכות כל הזמן להסביר. לתת תשובות לסביבה. זה מצב מאוד מאתגר. ברמה האישית אני יכולה לספר שאני ובת זוגתי החלטנו להביא ילד לעולם ולגדל אותו במערכת יחסים הטרונורמטיבית כלומר אחרי חתונה והסכם, שהיה מאוד ברור שהילדים הם של שתינו, שהם מגיעים לעולם בזכות האהבה שלנו, ושאנחנו מגדלות אותם יחד, לכל דבר ועניין. הינו צריכות לעגן את זה בהמון חוזים, אישורים חיצונים ועירוב אנשי מקצוע מתחום המשפט והרווחה. האמת שזה היה מתיש, מתסכל ומייגע מצד אחד, ומשפיל בהיבט אחר. המחשבה שאנחנו שתי נשים, שומרות חוק, משלמות מיסים, ללא רבב פלילי, צריכות לעבור ראיון כדי לקבל אישור מהמדינה להורות משותפת זה מקומם.
החלקים הללו מחלחלים ומשפיעים גם על הקשר וגם על תחושת הביטחון בהתקשרות כלפי הילד של האם הלא ביולוגית. בעיני זה נוראי. האירוניה היתה שאני האם הביולוגית הייתי אמורה לטוס לאפריקה להרצאות בנושא מיניות, והינו צריכות להאיץ את התהליך כדי לוודא שלבת זוגתי תהיה אפשרות לקבל החלטות רפואיות במקרה של חס וחלילה מצב בריאותי קיצוני. עשינו את האימוץ בזמן שיא של חצי שנה. יש זוגות שמחכים לאישור שנים.
מנקודת מבט מקצועית אני רואה בקרב זוגות נשים המגיעות אלי לטיפול זוגי מיני המתארות פערים ביחסים מול הילדים, גם שלהן וגם של סביבתן הקרובה, לדוגמא סבים ודודים, שמעניקים העדפה לקרוב הביולוגי. בעיני זה תוצר של הבנייה חברתית ושל שפה. כי כשאין את האישור החיצוני אז יש פחד להקשר. ואם זה לא קורה בהתחלה, לעיתים קשה לייצר שינוי בהמשך. לכן יצירת שם המייצגת שוויון ושונות הוא בעיני מקסים. את המושג אמא בטן אמא לב טבעה ד"ר אורלי כרום בעבודת הדוקטורט שלה העוסק בהורות של שתי נשים. הוא משקף את המרחב של ההתקשרות השונה בין שתי האמהות.
אנחנו באופן אישי נקראות אמא לי ואמא עדי אבל כלפי חוץ זה מושג שאנחנו מדי פעם משתמשות בו."

 
מהו חוסר ההבנה הבסיסי של אנשים לגבי משפחות חד מיניות?
"אנשים הרבה פעמים מנסים להתאים את המודל ההטרוסקסואלי על זוגיות חד מינית. כלומר בודקים מי בתפקיד האישה ומי בתפקיד הגבר, מי עושה טסט ומי עם הילדים, מי אקטיבי ומי פאסיבי במיטה ומה זה אומר על יחסי הכוחות בקשר בכלל. אני חייבת להודות שגם אני הייתי שבויה בקונספטים האלה, עדי היא הזוגיות הראשונה שלי ופתאום הבנתי שהיתרון בקשר חד מיני הוא היכולת לבחור מה אנחנו עושות ומה מתאים לנו. בקשר שלנו עדי הרבה יותר טכנולוגית בתחום המחשבים, אבל אני טובה יותר בלהרכיב רהיטים של איקאה, לי יוצא לעשות טסטים לאוטו אבל עדי בודקת שמן מים, אני ילדתי את עילי אבל עדי היא ההורה בבית, היא אוספת את עילי יותר פעמים מהגן ומשכיבה אותו לבד הרבה פעמים כשאני מטפלת או מלמדת עד מאוחר.
לנו זה עובד."

 
איך מתמודדים עם ההנחה המקובלת ש"אמא יש רק אחת"?
"זה מאוד מתסכל ועצוב. אנחנו מקדשים את האמהות מסיבות שליליות ופטריאכליות כדי לשמר את הנשים צמודות לבית ולא כי לנשים יש כוחות פלא. יש הרבה גברים שעושים עבודה הורית משמעותית פי אלף מהאישה שלצידן ועדיין יתנו לאישה קרדיט להיותה בעלת כוחות מאגיים בקריאת הילד ובהבנת צרכיו, וזה באמת לא קשור במציאות.
שמעתי בתוכנית של אברי גלעד וגקי לוי, "משפחה גרעינית", ראיון עם חוקרת מוח שספרה שגברים הומוסקסואליים המביאים ילדים לעולם מפתחים קשרים מוחיים מדהימים של אמפטיה והם מדהימים ברגישות שלהם. זה שאלה של מרחב תמרון ובחירה בעיני.
אנחנו חברה שמתקשה לשאת שונות ושינויים. קשה לנו לחשוב על משפחות של שני גברים שמצליחים להסתדר בלי מוסד האמא ומנגד לחשוב על הורות שוויונית באמת של שתי נשים, שגם מתחלפות בתפקיד היולדת ומתמודדות לבד עם בניית קן בטוח כלכלית ורגשית.
התגובות של הסביבה בודקות ומפקחות חברתית ללא הרף. השאלה הקבועה שאנחנו נשאלים זה של מי הילד ואז אבל מי האמא האמיתית, שבעיני זו שאלה נוראית. אבל גם כאשר יש קבלה, עדיין סטריאוטיפים משפריצים בלי כוונה, לפעמים גם המשפחה הקרובה נופלת בזה. לדוגמא אמרו לעדי יותר מפעם אחת שאחרי שיהיה לה ילד היא תבין מה זה להיות אמא והיא ענתה באומץ ובאסרטיביות שיש לה ילד והיא יודעת מה זה להיות אמא. ומצד שני יש הרבה סיפורים מצחיקים שרואים את עדי שהיא גבוהה ואת עילי שהוא גבוה ואומרים, טוב את הגובה הוא קיבל מעדי, ויש כאילו מחשבה שהיא באמת החצי הביולוגי השני בזהות שלו. 

לפעמים אנחנו נכנסות לגן יחד ואז הילדים קולטים שיש לעילי שתי אמהות והם המומים. מצד שני הם קוראים לנו גם אמא לי ואמא עדי וזה מדבק, עכשיו יש בגן גם אמא ירדנה ואמא אירנה וזה מושג שהילדים מפנימים, זה קיים וזה עובר. הצוות קיבל אותנו מדהים ולא הניד עפעף. ממש. גם בקופת חולים זה ככה, למרות שהם התעקשו לראות את כל עשרות עמודי החוזה שמגדיר אותנו כמשפחה...."

 
איך הייתה חווית הכתיבה עבורך?
"ספר הילדים פרץ מתוכי אחרי הבשלה ממושכת של מחשבות. בהתחלה רציתי לקרוא לו כשאמא פגשה את אמא ובהמשך הוא התגלגל לאמא בטן אמא לב. היה לי ברור שהספר הזה חסר על המדף. עד כה זו חוויה מדהימה. נתתי לעשרות אנשים לקרוא אותו כדי לוודא שאני לא מפספסת משהו, שהוא באמת פוליטיקלי קורקט, מדויק, איכותי וראוי. התגובות היו מעולות ומפרגנות, זה דרבן אותי להמשיך."

 
למה החלטת על פרוייקט מימון המונים?
"היה לי חשוב שהזכויות יוצרים על ספר יהיו שלי. שאני אחליט לאן הוא מתגלגל בעולם ואיך. רציתי לבחור בדבר הזה גם בלי תהליך של בחירה בי. גם בלי שהוא צריך לעמוד למבחן של הוצאות לאור שעשויות היו להוריד לי את הרוח מהמפרשים. חשבתי לתומי שיהיה לי קל יותר להתמודד עם הבחירה של ההמונים לעומת הבחירה של  כמה עורכים. בדיעבד אני מבינה שזה גם לא פשוט...."

מה החלום שלך לגבי הפרוייקט, ובכלל?
"אני חולמת שהפרויקט יהפוך להיות ויראלי, שהוא ירוץ בעשרות דפי פייסבוק, שהוא יתן השראה לזוגות של נשים שרוצות להביא ילדים, שרוצות לספר לילדים על הבחירה שלהן ולהרגיש שזה נרטיב לגיטימי. בהמשך אני מתכננת לתרגם את הספר לאנגלית ומקווה לטוס איתו בעולם קצת. לייצג את החלקים הליברלים של ישראל הנאורה, השפויה ובתקווה גם להרגיש קצת רווחה כלכלית."

לקמפיין של "אמא לב, אמא בטן"