מי שאיכפת לו רק מאומנות שיחתוך את האוזן

צילום: DFC

סקוט רוס, מיסד ומנכ"ל לשעבר של Digital Domain , בראיון על מצב תעשיית האפקטים הויזואלים בארה"ב, חלק ראשון:

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
אז לא, סקוט רוס לא חושב שצריך להביט אחורה בנוסטלגיה. "היום פשוט אפילו יותר גרוע מפעם", הוא אומר. "זה מעולם לא היה טוב או נכון. אמנם העבודה היום טובה יותר, הטכנולוגיה הרבה יותר מרגשת, היום האפקטים הויזואלים הם חלק אינטגרלי מתעשיית הסרטים, בייחוד שוברי הקופות הבינלאומיים, אבל הזוית העסקית מעולם לא היטיבה עם אמני האפקטים הויזואלים, או הייתה הוגנת כלפיהם.

כבר בשנת 1988 הבנתי שהערך שאנחנו, אנשי האפקטים הויזואלים, מכניסים לסרט לא היה מוערך ומתוגמל נכון. המודל העסקי הוא בעייתי ועל כן מצאנו את עצמנו נושאים בנטל הכלכלי של יצור הסרט. אני חשבתי שמכיוון שאנחנו לא חלק מתהליך יצור הסרט, אנחנו גם לא צריכים לקחת על עצמנו את האחריות.  הבנתי שצריך איגוד מקצועי שידאג לכל העובדים בתעשייה ואכן הקמנו איגוד כזה. הכוונה הייתה טובה, אבל האיגוד לא התקבל טוב בגלל התחרות שהייתה בין 5 החברות הגדולות של האפקטים הויזואלים. באותו זמן הייתה תחרות ופרנויה כל כך גדולות שלא הצלחנו לשבת סביב אותו שולחן ולשוחח.

בשנות ה-90 הוקמה ה VES ) Visual Effects Society ) וקיוויתי שהם יקחו את המושכות, אבל הם לא הבינו שאין להם משמעות אם הם לא מתכוונים לדאוג לאנשים. אם אתה לא מסוגל להרוויח ולדאוג לתנאי העובדים שלך, ממש לא מעניינות אותי ההתלבטויות האומנותיו,ת כמו כן או לא גרינסקרין. הם לא לקחו את המושכות, אף אחד לא הסכים שמישהו אחר ייצג אותו מול הסטודיואים הגדולים ולכן עזבתי את ה VES. עשרים שנה עברו וזה לא נפתר וזה בגלל המודל העסקי הלקוי."

מי שאיכפת לו רק מאומנות שיחתוך את האוזן
"הבעיה היא שהאמנים והאנשים הטכניים שמתעסקים עם אפקטים לא רואים בזה עסק. שוחחתי לא מזמן עם אחד האמנים הבכירים באחת מהחברות המובילות של אפקטים ויזואלים ושאלתי אותו אם הוא מרוצה. הוא ענה לי שכן, שהוא מרוויח יפה ונהנה מעבודתו. שאלתי אותו מה יהיה כשיהיה בן 55, מה יהיה אם התעשייה תשתנה ואם יש לו פנסיה. הוא ענה שכל מה שחשוב לו זה האומנות. כמה שזה נשמע נהדר, הוא מפספס את הפואנטה פה. אם כל מה שמעניין אותך זה אומנות - תחתוך את האוזן, תצבע בדים בצבע צהוב ותגור בדרום צרפת. האמת היא שזו אומנות שמרוויחה עבור תעשיית הסרטים ביליוני דולרים והם חייבים להגיע למצב שמישהו דואג שהאמנים יתוגמלו כראוי."

תרבות ה"אתה מרוויח עלי" וה"תעשה לי את זה בפחות"
אם ביליוני דולרים נעשים על גבה של תעשיית האפקטים הויזואלים, איך זה שמצבם הכלכלי של הסטודיואים כל כך גרוע?
"יש מן תרבות שהשתרשה בעולם הסרטים של "אף אחד לא עושה מזה כסף". זה שקר כמובן. יש הרבה אנשים שעושים מזה הרבה מאד כסף, אבל המודל העסקי של הסטודיואים מאפשר להם מניפולציה של כסף. המודל בו מודדים את הרווח מסרט יוצר רושם מוטעה. הסטודיואים נוהגים כך והם מצפים שגם אתה תנהג באותה צורה. הבעיה היא שבתעשיית האפקטים הויזואלים אנחנו לא מתנהלים כך. לנו יש הוצאות ברורות, אין לנו ערימות של כסף שאנחנו יכולים להעביר ממקום למקום. ההוצאות גדלו במהלך השנים והן גבוהות מאד ומהוות חלק מרכזי בתקציב של סרט. ויש גם את הגישה של "אתה מרוויח עלי" או "אתה מרמה אותי". ההוצאות של אפקטים ויזואלים בסרט יכולות להגיע ל 80 מיליון דולר. הסטודיואים בטוחים שאם אנחנו גובים כזה סכום אנחנו בטח מרוויחים טוב, אבל זה לא המצב. זה יוצר מערכת יחסים בעייתית."

בעיה נוספת היא שלאנשים שמקבלים החלטות בסטודיואים אין מושג לגבי תהליך העבודה באפקטים ויזואלים. הם רק רוצים את זה בפחות. יש סה"כ שישה לקוחות גדולים והם שולטים בתעשייה. אתה לא רוצה לעצבן אותם. אגב, להם כן יש איגוד מקצועי והם כן משוחחים זה עם זה."

בשבוע הבא נביא את החלק השני של הראיון
לראיון ביוטיוב