קמפיין השבוע: "זכרונות ילדות מתל אביב"

צילום: מאיה הפנר

20 סופרים וכותבים ,שנבחרו בקפידה, נתבקשו לכתוב את זיכרונות הילדות שלהם מתל אביב ומכאן נולד גם ספר מרגש ונוסטלגי וגם קמפיין לגיוס המונים בהדטארט .

"מגירות הלב והנפש נפתחות, בסיפורים נהדרים ואישיים משכונות שונות בעיר, תקופות שונות וגילאים שונים. לא מדובר ב'ספר בועה', כלולים בו גם כותבים שלא גדלו בתל אביב, וכתבו על זיכרון ילדות הקשור לביקור בעיר", כך נכתב בקמפיין שמאחוריו עומדות  מירי שחם ואביבית משמרי. שחם ומשמרי, שתיהן כותבות, מגיעות לפרוייקט הזה מתוך הניסיון האישי להתפרנס מכתיבה.

אביבית משמרי היא סופרת ועורכת ("הזקן השתגע" ,"הנפש קמה באמצע הלילה" וספרה "הפינה של טריסטאן" עתיד לצאת ב-2016 בהוצאת "כתר).  מירי שחם היא יועצת ומפתחת תוכן קהילתי ומנחת סדנאות לכתיבת זיכרונות. שחם פרסמה סיפורים קצרים רבים במבחר כתבי עת ("מטעם", "מסמרים" ו"אורות").

"סכום הגיוס שקבענו לפרויקט מכסה – כתנאי מקדים – תשלום שכר סופרים לכותבים, מתוך אמונה והבנה שלנו שכתיבה טובה ראויה לתשלום הוגן", אומרת מירי שחם לאתר התעשייה.קום. "ההחלטה לשלם שכר סופרים לכותבים המשתתפים במיזם היתה טבעית עבורנו. שתינו פרסמנו טקסטים בכתבי עת, ורק לעיתים רחוקות קיבלנו על כך תשלום. משום מה התקבעה בארץ נורמה לפיה הכותבים נדחקים לסוף התור. רואים את זה בחוק הסופרים שמנסה לתקן עיוות קיים (בהצלחה חלקית). גם בתחומי תוכן אחרים - זכורה היטב מחאת התסריטאים, שקופחו בכל הקשור לתגמולים על שידורים חוזרים; ובאינטרנט, מן הידועות שהשכר המוצע לכותבים באתרי תוכן הוא מעליב. בעינינו כתיבה היא מלאכה שראויה לתגמול, ובקמפיין ההד-סטארט שלנו הנושא הזה מאד מודגש, מתוך רצון להעלות אותו לסדר היום: הכותבים ראויים לתגמול כספי על מלאכתם."

ואלה הכותבים והכותבות באסופה "זכרונות לדות מתל אביב":  
עטרה אופק, לאה איני, שולמית אפפל, מרית בן ישראל, יונתן ברג, אילנה ברנשטיין, חלי גולדנברג, איתן גלס, גלית דיסטל אטבריאן, מאיה הפנר, נטליה ויזלטיר, עומר ולדמן, יואב כ"ץ, אביבית משמרי, שהם סמיט, נאוה סמל, נעם פרתום, דקלה קידר, מירי שחם, דורית שילה.

"בין היתר, יונתן ברג כותב על הקיץ שבו איבד את תמימותו, יואב כ"ץ מתאר מסע חיפושים משפחתי אחר הפסנתר המושלם ברחוב בן יהודה, עטרה אופק מספרת על סעודה בלתי נשכחת במסעדת הפועלים ברחוב ברנר, שולמית אפפל מתארת אשפוז הזוי במרפאה בזמנהוף, איתן גלס חולק זיכרונות משכונה של ילדי מפתח עם בליל שפות ומבטאים, התסריטאית מאיה הפנר, (שאף צילמה את התמונה של גגות תל אביב) כתבה סיפור המתאר ברית שכרתה בילדותה עם ילדה אחרת, וגם הסיפור הזה, כמו סיפורים אחרים באסופה, הוא סיפור שאי אפשר לקרוא בלי שהבטן מתכווצת ודמעות חונקות את הגרון. מי אמר שילדות היא תקופה של אידיליה ושמחה"

האסופה לא תימכר בחנויות אלא רק במסגרת המכירה המוקדמת במימון המון. מחירה יהיה 52 שקלים.

"הפנייה למימון המון מתבצעת מתוך הבנתנו, שרק הפצה ישירה של מספר עותקים גדול, ועבודה ללא פערי תיווך, יאפשרו לעמוד בתנאים החשובים בעינינו: תשלום שכר סופרים למשתתפים, תוכן מעולה בהפקה מוקפדת, וכל זאת תוך תמחור סביר של האסופה."

אז איך ניתן לתמוך?
"בקניית הספר כמובן  ויש אפשרויות שונות לתמיכה נוספת, הכוללות: הזמנת פוסטר מרהיב של נוף תל אביב מן האוויר, מגנטים מעוצבים הומוריסטיים של  "הפולנייה" שעוצבו במיוחד עבורנו, קבלת מפה וירטואלית שתאפשר שיטוט בעקבות הזיכרונות, קיום סדנה ארגונית לכתיבת זיכרונות ועוד."

ולמה דווקא זיכרונות ילדות מתל אביב?
כבר זמן מה בער בנו הרעיון להוציא אסופה שתוקדש לסיפורים קצרים בפרוזה לא-בדויה, מה שנקרא non-fiction - הגניב אותנו הרעיון שכל הסיפורים שנפרסם קרו באמת. פנינו לכותבים שאנחנו אוהבות, ממגוון רקעים, שכונות וגילאים, וביקשנו שיכתבו עבורנו סיפור שמתרחש בזמן הילדות, ובמפגש עם העיר הגדולה. ישנם באסופה גם כותבים שגדלו בתל אביב עצמה, ומצד שני, אחרים שהגיעו מבחוץ וכותבים על הלם המפגש עם הכרך הגדול. מגוון הוא מילת מפתח כאן, דווקא משום שהנושא לכאורה מאד מצומצם. הסיפורים התחילו להגיע - נפלאים, מרגשים, מצחיקים, מועכי לב – וידענו שבחרנו נכון."

לקמפיין בהדסטארט