ישראל מפקירה את העצמאים. מה חדש?

צילום: לוגו
"דווקא עכשיו, כשאנחנו (צלמים, מאפרות, אנשי תאורה וסאונד) באים במגע יום יומי עם ח"כ ופוליטיקאים, כשאנחנו מצלמים אותם בקמפיינים ובראיונות שלהם לתקשורת, דווקא עכשיו אנחנו צריכים לאחד כוחות ולפעול", אומר עידו ברלד, צלם ותיק ומי שעומד מאחורי הקמפיין של "ישראל מפקירה את העצמאים", ביחד עם הצלם אלירן קנולר.
"אני בתור פרילנס ומתוקף עבודתי כצלם נפגש עם פוליטיקאים יום יום. ככה רבים מחבריי למקצוע. אני קורא לכולם להגיד לפוליטיקאים: אחי, תזכור אותי. לך תרוויח את ה 42,000 ש"ח שלך בכנסת, אבל תרוויח אותם. העוולה הזאת שעושים לעצמאים היא עוולה היסטורית וצריך להעלות אותה על השולחן וללחוץ, כי תמיד יש דברים יותר דחופים לטפל בהם. ציבור העצמאים ולא רק מהתעשייה, הוא ציבור שקוף."
זה לא סוד שהממשמעות של להיות עצמאי/ת בארץ היא סיכון כלכלי והמשמעות של להיות עצמאי/ת בתעשייה היא מאבק השרדותי. חוסר יציבות תעסוקתית, מוסר תשלומים מחפיר, תחרות עצומה על מעט מקומות עבודה והזכויות שאין. עצמאים בתעשייה כמעט שלא צריכים לחשוש מפיטורין, פשוט לא קוראים להם לעבוד יותר. פיצויים? אבטלה? אין למי לפנות, למרות התשלומים החודשיים הכבדים לביטוח לאומי. האם היוזמה של עידו ברלד ו"ישראל מפקירה את העצמאים" יעירו את התעשייה?
"המטרה של הקמפיין הזה היא כפולה", אומר ברלד, "מצד אחד לנצל צלמים, תאורנים, סאונדמנים ומאפרות שבימים אלה נמצאים בסיטואציות אינטימיות עם חברי כנסת שהם מצלמים/מאפרים כדי שאלה יתנו דין וחשבון גם לנו, הפרילנסים. מצד שני הקמפיין קורא לכל אותם חברים שלנו למקצוע לעשות משהו אקטיבי, להתאגד ולפעול יחד.
ברגע שהפוליטיקאי ישים לב שבכל פעם שמצלמים אותו לראיון טלוויזיוני או לתשדיר הצלם/תאורן/סאונד/איפור מבקש ממנו להצטלם עם הסטיקר שלנו, הוא יבין שאנחנו כח מאורגן ושאחרי הבחירות אנחנו נבדוק אותו. ביבי, למשל, מצטלם כל יום כמה וכמה פעמים ע"י צלם שלא יכול לקבל דמי אבטלה.
הייתי רוצה שכל מי שיש לו אפשרות, שיש לו כמה דקות עם פוליטיקאי, תוך שהוא מחבר אותו למיקרופון או מכוון אליו מצלמה, שיגיד לו: 'אני עצמאי, אין לי אבטלה וביטוח לאומי מפקיר אותי. אני רוצה שתעזור לנו'".
את הסטיקרים והחולצות מסייע לספק איגוד אק"ט.

קשה להאמין שהקמפיין הזה ישנה את המציאות על העצמאים בתעשייה, אפילו ברלד עצמו מודה שהקריאה הזו לא נענית כרגע בהתלהבות רבה מצד אנשי המקצוע, שחלקם חוששים לפרנסתם. מצד שני, זו הזדמנות להעלות על הפרק את הבעיה ולנצל את ההזדמנות בקשר הישיר של עובדי התעשייה עם הפוליטיקאים. "אני לא בואקום. פחד זה חלק מההוויה וצריך להתגבר עליו. אנחנו חייבים לסמוך אחד על השני ולייצר סולידריות אמיתית. רק אם נהיה מאוחדים ונפעל ביחד בשיתוף פעולה, נהפוך לכח אמיתי ונצליח לשנות פה את המציאות."




