קצת הופתעתי וקצת לא

צילום: עידן אור

כנס "אקטיביות - משנות את הסטינג", יום שישי  בבוקר בסינמטק תל אביב. על הפרק: הטרדות מיניות בתעשייה. על הבמה: ח"כ מרב מיכאלי, ח"כ מיכל רוזין, עו"ד דנה מנדאל נאור משדולת הנשים, הבמאיות קרן ידעיה ולימור פנחסוב והמנחה, העיתונאית נסלי ברדה.

אולי נתחיל ב"ממה הופתעתי". אז הופתעתי שעל אף הגשם ועובדה שיום שישי ולא ממש חייבים לקום, האולם בסינמטק היה מלא. הופתעתי ושמחתי. אבל גם הופתעתי שרוב הנוכחות היו חברות "אקט" ומעט מאד מתוכן היו מפיקות ובמאיות בכירות. בעיקר צווארון כחול, בעיקר אלה שבצד המוטרד.

לא הופתעתי שהיו בקהל בערך שבעה גברים, ואני לארג'ית פה, לא כולל את עידן אור, מנכ"ל אק"ט. עצוב, אבל לא הופתעתי. מודה.

הופתעתי עד כמה נפוצה התופעה ועד כמה קלה. היה לי ברור שכפי שנאמר בכנס, בכל אחד מהכיסאות שעליו ישבה אישה ישב לפחות סיפור אחד של הטרדה מינית, אבל חשבתי שבתעשייה הזאת, שלנו, זו לא תופעה עד כדי כך שכיחה. מסתבר שכן. מרמת ההצעה המפורשת ועד לרמת הצלם שעושה פוקוס על הציצי של המגישה/שחקנית וכולם יושבים סביבו מרוצים. לכן הופתעתי שח"כ מיכל רזין (מרץ) אמרה שבכל מקום עבודה שהיא מגיעה אליו או הגיעה אליו, גם מתוקף תפקידה הקודם כמנכ"לית מרכזי הסיוע לתקיפה מינית, היא נתקלה במשפט "התחום שלנו מאד ייחודי..". אין יחודי חברים. כמו שאמרה ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני)-  היום אין גבר שאינו יודע מה ההבדל בין הצעה רומנטית להטרדה מינית, יש רק מתממים. (ומהקהל מישהי ציינה שכבר אמרו לה "אם אני אגיד לך שאת ככה וככה תתבעי אותי על הטרדה מינית?").

לא הופתעתי שהדבר שהופך את הנשים בתעשייה שלנו ל"חלשות" יותר היא העובדה שרובנו פרילנסיות, מפתרנסות מפרוייקטים שמגיעים הרבה בזכות קשרים חברתיים וגם הי, אי אפשר לפטר אותנו. אפשר פשוט לא לקרוא לנו יותר ולכי תוכיחי.
הופתעתי שלא עלו פתרונות ממשיים לסוגיה הזו.

הופתעתי שאחד הפתרונות העיקריים שעלו בכנס הוא להגדיר מישהו או מישהי (רצוי) מההפקה שאליו/אליה פונים במקרה של הטרדה מינית. בטח. אנחנו לא מתלוננות שמעכבים לנו את התשלום או אפילו כשלא משלמים לנו מפחד לאבד אופציית עבודה בעתיד. מי בדיוק תתלונן על הטרדה מינית? מתי בפעם האחרונה מישהו איבד את עבודתו בתעשייה בגלל הערה סקסיסטית? לא מצליחה להיזכר. במשפטים הסקסיסטים דווקא כן, אבל לא בסנקציות. לא באמת.

לא הופתעתי שדווקא הבמאית קרן ידעייה, שעוסקת בנושאים האלה בסרטיה, היא שהעלתה רעיון, אולי לא פתרון גדול, אבל בהחלט רעיון טוב שאפשר להתחיל בו. היא הציעה שבכל הפקה, בשלב הרמת הכוסית, לפני שיוצאים לדרך, המפיק הבכיר יאמר מול כל העובדים שזו "הפקה נקייה מהטרדות מיניות", שיש לו אפס סבלנות להטרדות מיניות ושאם כאלה יגיעו לאוזניו הוא יטפל בהן במלא החומרה. אולי זה לא יפתור, אבל בטח ירתיע וגם יעלה את הנושא על השולחן. מעניין איך אפשר יהיה ליישם אותו גם במשרדים,  באולפנים ובחדרי העריכות. כאן כנראה נכנסת האמנה שעליה דובר בכנס, שתגדיר מהי הטרדה מינית ובתקווה שתהיה תלויה לעיני כל בכל החדרים האלה.

הופתעתי כן מהנכונות. בואו נגיד מילה טובה גם לאק"ט, שבחרו לא לטאטא מתחת לשטיח, שפנו לכל הגורמים (שדולת הנשים, ח"כ מרב מיכאלי ומיכל רוזין) וכן מראים נכונות אמיתית לשנות את המצב הקיים. אני לא אופתע אם זה לא יקרה בן לילה, אבל כל שינוי לטובה יפתיע אותי קצת.

ולסיום, ח"כ מרב מיכאלי העבירה חזרה אלינו את הכדור. זו אמנם בעיה חברתית שעליה צריכים לקחת אחריות גם מקבלי ההחלטות וגם האיגודים השונים בתעשייה, אבל בסופו של יום זה מאבק של שליטה. לדברי ח"כ מיכאלי, אנחנו לא צריכות להתחמק מהמאבק הזה ולקחת את הכח לידיים- לא לפחד לבאס או לקלקל את המסיבה. נכון, האמיצות שיעשו את זה ויתלוננו לוקחות סיכון,  אבל ברגע שתהיה אחת כזו וברגע שבצד השני יתנו לה יד ויעמדו במילה שניתנה בכנס לכל הנשים שישבו שם, תהיה גם סנקציה. ואם הסנקציה תהיה אמיתית -  אז יקרה השינוי האמיתי, כי המטרידים, כפי שאמרה היועצת המשפטית של שדולת הנשים, עו"ד דנה מנדאל נאור, המטרידים הם בדרך כלל סדרתיים והם כאלה כי אף אחד לא עוצר אותם.

באק"ט הבטיחו כנס נוסף בעוד שנה בדיוק כדי לראות מה השתנה. בואו נקווה שנפתיע את עצמנו.