שונאים- סיפור אהבה

צילום: DPC

למה אומרים שאין שיחות שלום? הנה, ביום שני הקרוב (29/12) החל מהשעה 20:00  בפאב "המעוז" (קינג ג'ורג' 32) בתל אביב יארח איגוד הבמאים את פורום מבקרי הקולנוע ל"שיחה גלויה על העויינות המובנת המתנהלת בין שני המקצועות מאז ומעולם". מצד אחד של הזירה,   הבמאים מיה דרייפוס (״ההיא שחוזרת הביתה״)  ונדב לפיד (״השוטר״) (״הגננת״) . מהצד השני,  פבלו אוטין (מרצה לקולנוע ומנהל פורום מבקרי הקולנוע) ויעל שוב (מבקרת קולנוע, "טיים אאוט"). בעמדת השופט/מנהל הדיון: אריאל שוייצר, מבקר וחבר מערכת בכתב העת הצרפתי ״קאיה דו סינמה״ (״מחברות הקולנוע״).

מה בתכנית? דיבורים בטוח, כל השאר תלוי יצרים, ויש הרבה. רק להזכירכם את תקרית הבמאי יוסף סידר והמבקר אורי קליין,  בה ביקר קליין את סרטו הפופולארי של סידר "הערת שוליים", שבדיוק זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן. והיו עוד. הנה למשל מה שכותב רשף לוי בפייסבוק שלו ביולי 2013 , בנוגע לביקורת שקיבל על הסרט "לצוד פילים":

"הפעם הוא התעלה גם על עצמו. הביקורת שלו היתה מופת של שחיטה מלאה. שום דבר לא טוב הכל גרוע. חוץ מהמלצה להתאבד היה שם הכל. הצד הפחות יפה בעניין שהבת שלי בת העשר מצאה את העיתון בבוקר קראה את הביקורת והתחילה לבכות והייתי צריך להתחיל להסביר לה המון דברים שלא תכננתי להסביר לה בגיל שלה, ועל זה שעוטפים בעיתון של היום את הדגים של מחר. היא לא הבינה את המשפט האחרון וכשניסיתי להסביר הבכי שלה התגבר כי היא לא ידעה שהורגים דגים מול לקוח ואז עוטפים אותם."

מה הרעיון בבסיס המפגש? הרי תמיד יהיה מתח בין המבקר למבוקר ולא שמעתי על מפגש פסגה של שפים עם מבקרי מסעדות..

"הביקורת של המבקר הכי משפיעה על הבמאי," אומר פבלו אוטין. "אבל האם הפגיעה ברגשות הבמאי צריכה לעניין את המבקר? זה מורכב... מצד אחד יבואו הבמאים ויגידו 'מי אתה שתבקר את הסרט שלי? יש לך מושג כמה קשה לעשות סרט?'.  צריך לזכור שכשהסרט יוצא לאקרנים הבמאי נמצא במצב רגשי הכי פגיע, ואז גם מתפרסמות ביקורות. פעם אמר לי במאי, שנפגע מביקורת שכתבתי, שהיום הוא חושב שאני צודק במה שכתבתי, אבל באותו זמן הוא לא יכול היה להכיל אותה. אבל האם זה צריך להיות שיקול מצד המבקר? הבימאים צריכים ללמוד להתמודד עם ביקורת."

רשף לוי כתב מתוך אותו כאב: " אנחנו חיים בעידן אפל. בעידן שבו אנשים נאורים מתנהגים כמו ביריונים. שבו אנשי תקשורת נלחמים על הפרנסה שלהם ובכל חמש דקות חייבים בוואלה לייצר מהדורה חדשה. אז הכותרות הופכות להיות יותר ויותר קיצוניות. אני מבין את זה. ואבא שלי שהיה עיתונאי נטע בי המון אהבה לעיתונאים. וזכותו של מבקר קולנוע לשנוא את רוב הסרטים שהוא רואה. אחרי המון סרטים זה אולי היה קורה גם לי. אבל אני חושב שסרט ישראלי זה משהו יקר ערך. זה משהו שהחברה שלנו צריכה להגן עליו כי הוא המוזיקה של התרבות שלנו. ועדיף שהילדים שלנו יגדלו על קומדיה בעברית ולא על בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס. ולאף אחד גם לא בעיתון אין רישיון להרוג".

אז האם העויינות בין יוצרים למבקרים היא הכרח המאתגר את היצירה או מסרס אותה? עד כמה נכון המשפט שבמאים רבים אימצו, ש"בכל מבקר מסתתר יוצר מתוסכל"? למה במאים, מצליחים וותיקים ככל שיהיו, מתקשים לפתח עור של פיל בפני ביקורת שלילית? וישנה כמובן, גם סוגיית היחסים והחברות.

"יש מבקרים שלא מעניין אותם מה הבמאי אומר. המילה שלהם היא המילה האחרונה," אומר פבלו אוטין. "אני בגישה שמבקר ובמאי מפרים זה את זה. הרי לשניהם יש משהו משותף- הם אוהבים קולנוע בכל עצמותיהם. אני לא חושב שהם אוייבים למרות שיש שיגידו שכן.... בארץ הרבה פעמים מבקר הוא לא רק מבקר אלא גם מראיין. אני עובד עם בימאים, למדתי עם בימאים. שאלת החברות בין במאי למבקר היא מאד מורכבת. בסוף אם המבקר יכתוב ביקורת לא טובה היחסים יגיעו למקומות לא נעימים. אני בעד החברות, אך זו חברות מורכבת וקשה. מה שבטוח הוא שאם לא נעים לך, כמבקר, לכתוב ביקורת לא טובה אסור לך לכתוב ביקורת בכלל..."

אז אם קיימת חברות כזו, חייבים להצהיר עליה בגילוי נאות?

"גם זו שאלה מורכבת והדעות חלוקות. מתי החברות הופכת לחברות המחייבת גילוי נאות? פעם כתבתי ביקורת וציינתי בגילוי נאות שאני חבר של הבמאי. הוא צלצל אלי ודרש שאוריד את הגילוי הנאות וטען שאנחנו לא חברים. אני מכיר כמעט את כל הבימאים, עובד איתם, מלמד איתם. אם אני שואל מה שלומם זה נקרא חברות? לדעתי גילוי נאות נובע מאינטרס כלכלי. אם אתה מרוויח משהו מזה אתה חייב להצהיר על כך. גילוי נאות על חברות עם במאי זה או אחר זה עניין של אמינות של המבקר מול קוראיו, זו לא שאלה מוסרית."

וזה לא הכל- מה הם (אם בכלל) גבולות התנסחות בכתיבת ביקורת? האם כל ז'אנר ניתן לביקורת? כיצד העידן הטכנולוגי , שבו כל אחד יכול להיות מבקר, משפיע על מאזן הכוחות? בקיצור, יהיה מעניין. ורק שתדעו, ההשתתפות באירוע אינה כרוכה תשלום, אך בשל אופיו האינטימי מספר המקומות מוגבל.

ההשתתפות בהרשמה מראש

הפוסט המלא של רשף לוי