האמנות חוזרת לאמנים

צילום:

לרוב האנשים השם גי סי אס לא אומר הרבה. אבל אין אדם במדינה שלא ראה סרטים ופרסומות שנעשו שם. ואין אף במאי או מפיק מפורסם שלא נעזר באומנים הנסתרים שהתחבאו בבתי הפוסט.

זה היה עידן הדינוזאורים (1995) הוידאו היה אנלוגי, והגיע אלי חבר מהחוג לקולנוע ששמע שאני עשיתי סרטי אנימציה מצוירים והציע לי להכנס למחלקת אנימציה חדשה שפתחו רק השבוע בוידאוסוניק. ניהלו אותה בראיין ואברם והם חיפשו אנימטורים. התחלתי לעבוד שם ובאותה שנה נפתחו עוד בתי פוסט. גי סי אס גרויטי ברודקאסט וסקנלי. את וידאוסוניק קנו JCS כעבור כמה שנים ואני עברתי בעצמי כמה גילגולים מאז.
השבוע נסגרה גי סי אס ואיתה גם וידאוסוניק. סקנלי נסגרה כבר בהתחלה ונשארו ברודקאסט וגרויטי. זכר לעולם ההוא. בדרך נפתחו וגם נסגרו עוד כמה בתי פוסט קטנים ולרבים מהם היה רקע דומה. רבים מהם היו "בוגרי" JCS.

את JCS אפיינו גב כלכלי חזק של רון לאודר וציוד מהשורה הראשונה מאותה סיבה. כשאני התחלתי לעבוד. הלקוח שכר חדר עם "מחשב על" יקר מאד להשכרה, ואיתו הגיע גם ה"מפעיל" של החדר. לקח הרבה שנים עד שהפסיקו לקרוא לאנימטורים ואמני ויזואל "מפעילי מחשב".

כבר אז היה ברור לי שהעתיד של אמני הויזואל הוא כמו כל אומן, ליצור יצירה אישית בסטודיו האישי שלו. אבל במשך כמה שנים. חברות טכנולוגיה ניסו לסגור את השוק בעזרת מחשבים סגורים שבהם חומרה ותוכנה סגורים יחד ונמכרים כמותג. המפורסמים שבהם היו הפליים, ההנרי האינפרנו ההאל ואחרים. אז כמו היום העולם הטכנולוגי הוכיח שמי שסוגר טכנולוגיה ולא משתף, נעלם. וכך נעלמו כולם ונשארו תוכנות רגילות על מחשבים רגילים. זה סימן את עליית אמני הויזואל והאנימטורים.

הסיבה שבגללה נסגרו גי סי אס ובתי הפוסט האחרים היא שגם הגב הכלכלי החזק ביותר לא עומד בפני שינויי תפיסה. והתפיסה החדשה אומרת שאמנות איננה השכרת ציוד וחדרים היא אינה תלויה במחשבי על ומכשירי דיגיטל היא איננה זקוקה למצלמות בחדות בלתי נתפסת או לכרטיסי מסך מעולם אחר. היא לא זקוקה לבתי דפוס ענקיים או לצלחות שידורי לווין. גי סי אס לא נסגרה. חברה שבנתה את עצמה על ציוד, פשוט נעלמה כשהציוד נעלם. מחשבי העל של אז שווים לטאבלט של היום, שידור יש בחינם ביוטיוב, מצלמת HD יש בסמארטפון ובכלל איכות כבר לא נמדדת בפיקסלים.

זה לא סתם שיש משבר בענפי ההפקות הפרסום הדפוס והעיתונות, זה לא מקרי שסוני העולמית בבעיה. כל המשברים האלא הם פשוט שינוי. השינוי הוא המעבר מטכנולוגיה יקרה וסגורה ואמנות הנשלטת ע"י בעלי ממון, בעזרת הטכנולוגיה הזו. מעבר אל שלטון האומנים היוצרים העצמאים.

כל המוסדות הגדולים שיצרו, סרטים, סיפורים, כתבות, ציורים, עיצובים, צילומים, מנגינות, קולות והופעות משחק, כל המוסדות הולכים ונסגרים. וטוב שכך. כי עכשיו הזמן שבו כל מי שמרגיש קשור ליצירה. פשוט יעשה את האומנות שלו במובן הישן. במובן של לפני הטכנולוגיה. כשהאמנות היתה שייכת לאמנים.

הפוסט נכתב על ידי אילן מנור - במאי אנימטור ומאייר