חברת ג'יני הישראלית פיתחה תחליף לאיש בספריית הוידאו וגם קיבלה על זה אמי

צילום: איליה מלינקוב

ב 2007 הוקם הסטארט-אפ ג'יני (JINNI),  במטרה לפתח מנוע חיפוש סמנטי המאפשר למשתמש למצוא סרטים, תוכניות טלוויזיה וקטעי וידיאו המותאמים לטעמו האישי, כלומר, להחליף את המוכר בחנות הוידאו. אם קודם הסרטים בספריות השונות היו ממוינים לפי ז'אנר- קומדיה/דרמה/מדע בדיוני וכו', ג'יני מאפשרת לחפש המלצה לסרט לפי קטגוריות מגוונות והרבה יותר ספציפיות בתחומי העלילה, מצב הרוח, המקום בו מצולם הסרט, הזמן, הז'אנר ועוד. המנוע של ג'יני, הפועל בשפה האנגלית, סורק אוטומטית עשרות ביקורות ותקצירים שנכתבו על סרט מסוים ומקטלג אותם לפי תכונות שהוגדרו במערכת.

זה היה החלום של יוסי גליק, מיסד שותף ומנכ"ל ג'יני, שבינואר יקבל את פרס האמי הטכנולוגי על ההישג.

איך נודע לך שזכיתם באמי הטכנולוגי?
קיבלתי מכתב... בניגוד לטאלנטים שמקבלים את הבשורה על זכייתם במהלך טקס פרסי האמי, האמי הטכנולוגי פורסם כבר עכשיו, הרבה לפני הטקס שייערך בינואר.

 
ואיך הרגשת?
כאילו ירדתי 30 קילו.. טוב,כל אחד ומה שעושה לו טוב.. הרגשתי הרבה מאד גאווה. כמה אנשים שאנחנו מכירים מסתובבים עם רעיונות לסטארט אפ,  אבל 99% מהרעיונות האלה נדחים על הסף. צריך להיות חזק ולהאמין בעצמך וברעיון כדי להוציא אותו לפועל. כשאתה מתחיל מיזם ופתאום מישהו משלם עליו כסף.. עכשיו התחושה שלי היא "אחי, שחית נגד הזרם וצדקת".

איך עלה הרעיון של ג'יני?
אני בתחום פיתוח טכנולוגיה לכבלים כבר 15 שנה. נושא ה EPG  , לוח השידורים האלקטרוני, התחיל כבר לפני 60 שנה, כשהיו באמריקה חמישה ערוצים ליניאריים ובשפה האנגלית המילה "פרסונליציה" לא הייתה קיימת בכלל. היום יש מאות ערוצים וספריות VOD  ופרסונליזציה היא גורם מאד מהותי. תמיד רציתי לפתח מדריך ערוצים שתואם את רוח התקופה: אינטואיטיבי ופרסונלי ולא הצלחתי. בסוף תמיד התקבלה אותה תוצאה:  מי שחיפש סרט היה יכול לבחור ז'אנר: קומדיה/מערבון/אקשן ואז הייתה מופיעה רשימה של אלפיים סרטים מאותו ז'אנר. עכשיו איך בוחרים מתוך כל אלה? הבנתי שעד שלא יפתרו את בעיית סיווג התוכן לא יצליחו לייצר מדריך ערוצים איכותי. שברתי את הראש איך לסווג תוכן טוב יותר. התחלתי לעבוד בreverse engineering  (הנדוס לאחור), כלומר לחשוב קודם כל מה עבר לבמאי ולתסריטאי בראש כשהם יצרו את הסרט: על איזה סוג עלילה הם חשבו, איזו חוויה הם רצו שהצופה יקבל. קראנו לזה ה"גנטיקה" של הסרט, השפה שאנשי התוכן משתמשים בה כשהם מייצרים תוכן. אחרי שלמדנו את השפה, אנחנו, אנשי התוכנה, עשינו סדר. הגענו ל 2,200 תכונות אפשריות שמגדירות סרט. למשל: "משימת גבורה" (heroic mission), "העלייה לפסגה" (rising to the top), "גיבור קרימינלי" (כמו דקסטר), "דג מחוץ למים" (Fish out of water) ועוד.
בניית השפה הייתה החלק הפשוט יחסית.  החלק המורכב יותר היה לגרום למכונה, בהינתן סרט מסוים, להבין את הגנטיקה שלו בצורה אוטומטית. המצאנו אלגוריתמים שמבינים תקצירים של סרטים ותכניות טלוויזיה ומחלצים מתוכם את מהות העלילה וחווית הצפייה. זה בעצם אלגוריתם של בינה מלאכותית.
למשל, קחי את הסרט "מיס סאנשיין הקטנה". הוא מסווג, בין השאר, כ"מרוץ נגד הזמן", למרות שבתקציר העלילה שלו לא תמצאו מפורשות את הביטוי הזה, אבל יהיו ביטויים אחרים שיסגירו שיש מרוץ נגד הזמן. התוכנה שלנו יודעת לזהות את הביטויים האלה, שזו רמת תחכום גבוהה.
זה כמו שהאמריקאים מתעצבנים היום על הNSA, הסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי, כי יש להם יכולת לחדור למידע במכשירים הסלולריים ובאינטרנט והם מנסים להבין, ע"י בינה מלאכותית, מה אמרת בטלפון ומה כתבת באימייל.

אז מי עובד אצלכם- אנשי תוכנה או אנשי קולנוע?
כתף לכתף, אנשי קולנוע ואנשי הי-טק. המטרה של אנשי התוכן היא ללמד את המכונה להבין טקסטים טוב יותר.

מתי הבנת שיש לך בידיים משהו טוב?
רק כשהתחלנו למכור. המכירה הראשונה שלי היתה  ל Comcast, חברת הכבלים הגדולה בעולם. קיבלתי מייל שרוצים לדבר איתי. כשהגעתי אמרו לי שמאד מאמינים ב"שיטה הסמנטית", שזו בעצם השיטה שלנו, שהרי מדובר בשפה. הם סיפרו ל שהם מנסים כבר שנתיים לפתח בדיוק את אותו הדבר ללא הצלחה. מאותו רגע הבנתי שיש לי משהו טוב ביד.

לפני כארבע שנים נבחרה ג'יני להיות אחת ממספר מצומצם של שותפות אסטרטגיות שהיו אמורות לקחת חלק במיזם השאפתני  GoogleTV , מיזם שנכשל.
"GoogleTV נכשל כי גוגל ניסו ללכת ראש בראש עם הוליווד", אומר גליק, "אני הייתי שותף שלהם, אבל זה לא התרומם."

מה יהיה לדעתך השלב הבא של הטכנולוגיה?
אני מאמין שבסוף המכונות צריכות לחשוב כמו בני אדם, כי בני האדם הם אנלוגיים ולא דיגיטליים. אנחנו לא רואים את העולם בשחור או לבן, חזק או חלש. יש הרבה דרגות בין לבין. אנחנו שולטים במהירות הדפדוף, בתובנה של עוצמה. מכונות הן בינאריות, הן יכולות לחשוב רק בשחור או לבן, חזק או חלש. אני חושב שג'יני עשתה צעד ראשון שבו המכונה מתחילה להיות אנלוגית.
היום כשמחפשים משהו בגוגל אנחנו לא נרשום: "מה אפשר לראות הערב עבורי ועבור בן זוגי באזור מודיעין?" גוגל לא מסוגל להתמודד עם שאילתה מורכבת כזו. היום אנחנו יודעים מה לרשום בגוגל כדי לקבל את התוצאות הרצויות, אנחנו חושבים "גוגלית". המטרה היא שהאדם ידבר בטבעיות, כמו שהיה מתייעץ עם המוכר מספריית הוידאו: "בא לי קומדיה שנונה אבל נמאס לי מוודי אלן". המוכר יודע איך להתמודד עם שאלה כזו, והמטרה שגם המכונות ידעו.

זה אפשרי?
בהחלט.

האתר של ג'יני