סודן של הקהילות המקצועיות החזקות ברשת

צילום: dollar Photo club

PRguru, פורום עורכי הוידאו, קהילת העיצוב האינטראקטיבית וקבוצת הפייסבוק של ארגון חווית משתמש הן ארבע דוגמאות לקהילות מקצועיות חזקות ברשת. למה הן כל כך חזקות ומה מושך אנשי מקצוע רבים  לקחת בהן חלק כל כך פעיל? מסתבר שעם כוונות טובות דווקא אפשר ללכת למכולת.

את קהילת PRguru, שהיא קבוצת אנשי התקשורת הפעילה ביותר בפייסבוק (כמעט 6000 יועצי תקשורת, דוברים ועיתונאים חברים בה) הקים יועץ התקשורת זאב ינאי, מנכ״ל שטרן אריאלי & ינאי.
" PRguru, נולדה בדצמבר 2010. זמן רב הסתובבתי עם תחושה שחסר מקום שיאפשר שיח בין עולם יחסי הציבור לעולם העיתונות... הקהילה הזו נולדה מתוך חוסר במקום שישמש לתעשיית התקשורת כיכר העיר. מקום שבו אפשר יהיה לשתף פעולה, לחשוב ביחד ולחלוק כלים שעוזרים לכולנו – יועצי תקשורת ועיתונאים – לעשות את עבודתנו טוב יותר". ינאי מספר שתחילה רצה להקים קבוצה קטנה לחברים. "ביום בו החלטתי להקים קבוצה קטנה לחברים שלי ביקש ממני חבר, בכיר במשרד החוץ, שאסייע לו בפרסום קורס הצוערים הבא. הוא רצה להגיע לכמה שיותר צעירים מוכשרים וערכיים עם רקע רלוונטי. החלטתי שבמקום לשלוח את המודעה בדואל לחברים, פשוט אצרף אותם לקבוצת הפייסבוק שרציתי להקים ושם אפרסם".

גם פורום עורכי הוידאו בפייסבוק נולד במקרה. את הפורום, שמונה כיום מעל 2500 חברים מנהל בשלוש שנים האחרונות רן רצהבי ,עורך ומעצב תמונה בהפקות טלויזיה וקולנוע מהמובילות בארץ.

"פורום העורכים החל בימי כטכנאי פוסט, צברתי בתקופה הזו ידע טכני שקשור לעולם הפוסט פרודקשן ומצאתי עצמי נותן תמיכה וייעוץ טכני גם מעבר לשעות העבודה.. באיזשהו שלב חשתי מעט עומס של שאלות וכאן עלה הרעיון לכתוב את השאלות והתשובות בפורום ציבורי על מנת להפנות אנשים שמתקשרים למאגר תשובות מוכן. הדרך הקלה ביותר הייתה הפייסבוק. לא תיארתי לי שכעבור מספר חודשים הפורום כבר ימנה מאות אנשים ויענו שם על שאלות 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע..."

המענה המיידי לכל תקלה טכנית זהו הצורך הבסיסי של הפורום. בעבר, מספר רצהבי, היה צורך לחפש תשובות בפורומים מחו"ל או לשאול איזה ידען טכני שהיה סבלני מספיק לא לסנן אותך. "צורך נוסף וחשוב לא פחות הוא צורך קבוצתי פסיכולוגי של התאגדות. יש בפורום תחושה של כולם למען אחד. לעתים הסיפורים שם חורגים מהפן הטכני לשאלות כמו 'XXX  לא שילם לי כבר 3 חודשים.. מישהו עבד איתו בעבר?' זהו סוג השיתופים שמביאים עשרות/מאות תגובות, הזדהות, עצות ולפעמים הדברים האלה גם גולשים מעבר לפורום להמשך טיפול (איגוד העורכים התערב לא פעם בנושאים כאלו ונתן גב חזק מאוד לנפגעים)". צורך נוסף, אומר רצהבי, הוא נטוורקינג. "אני באופן אישי הכרתי המון אנשים מקסימים בפורום הזה וההיכרות הזאת נובעת ממקום חיובי, מישהו עזר לי והציל אותי ברגע מכריע, אני מתקשר להודות לו וכך מתחיל קשר. המון פעמים אנשים שעזרתי להם מפנים אליי לאחר מכן לקוחות ולמעשה מספקים לי עבודה (יש תודה יותר יפה מזו?) אני באופן אישי מפנה המון הצעות עבודה לאנשים שאני מכיר מהפורום."

קהילה מקצועית חזקה נוספת היא קהילת העיצוב האינטראקטיבי שמנהל  אייל צורי, מעצב אתרים וממשקים.

"את קהילת העיצוב האינטראקטיבי פתחתי לפני כשלוש שנים במצב בו לא הייתה מודעות מספיק גדולה לתחום. המטרה הייתה ליצור מודעות, שיתופי פעולה בין קולגות בתחום, חיפוש ופירסום משרות למעצבי אינטראקטיב ובעיקר שיתוף של לינקים והשראות מהתחום.
בעידן שבו כל שבוע נוצרים ממשקים חדשים וטרנדים עיצוביים מוחלפים כל שני וחמישי, ישנו צורך של העוסקים בתחום להישאר מעודכנים באופן יום-יומי, כמו כן בתחום העיצוב מאוד חשובים הקשרים המקצועיים עם הקולגות בתחום, וזה עוד אחד מהצרכים עליו עונה הקהילה."

לברק דנין, מנכ"ל יוניק יו איי ויו"ר ארגון חוויית משתמש ישראל היה חלום. "החלום היה לקיים שיחה אמיתית בין אנשי מקצוע, שמחוברת לעשיה ב-Web ובדיגיטל בכלל, בעיקר באירועים 'בעולם האמיתי' אבל גם ברשת, כמובן. הרגשתי שהכנסים המקצועיים היחידים שהיו באותה תקופה לא נתנו מענה טוב מספיק למי שעסק בחזית התחום ורציתי ליצור שינוי". כיום מנהל דנין, בין השאר, את קבוצת הפייסבוק של הארגון שמונה כ 3400 חברים.

"זו גילדה מקצועית, פשוטו כמשמעו. כל בעל מקצוע רוצה לשוחח עם עמיתים, ללמוד איך הם עושים את עבודת היום-יום, לשמוע שהם נתקלים באותן הבעיות (ולהבין איך הם פותרים אותן) או אפילו סתם לשוחח עם חברים ותיקים מהתחום. אני חושב שזה נחוץ בכל מקצוע."

אלו תנאים צריך כדי ליצור קהילות חזקות ברשת?

זאב ינאי: "תמיד לשאול את עצמך מה החבר בקהילה רוצה ומה הוא צריך, כך תמיד תחדש ותפתיע. ינאי מאמין בכללים. "כדי שקהילה תישאר ממוקדת בתחום העניין שלה, יש צורך בהגדרה של כללים הממסגרים את השיח, תוך שהם נותנים מקום לייצר שיח שאינו קשור לנושא (שרשורים המכונים ׳אוף טופיק׳ - מחוץ לנושא). חייבים להגדיר מי יכול להיכנס לקהילה כחבר, ומי לא. ועוד כללים המסדירים את התנהלות הקבוצה.
אנשים נוטים להתמרמר על כללים ועל חוקים, אך חייבים להבין שבלעדיהם קהילות יהפכו ללוחות מודעות של מידע שרלוונטי רק למפרסמים שלו." קבוצת מנהלים מסורים גם היא תנאי הכרחי ,"כי אי-אפשר לעשות את כל העבודה הזו לבד וזה גם הרבה יותר כיף ביחד."

ברק דנין שם דגש על יצירת אווירה פתוחה וחיובית. "זה נוגע בכמה נקודות, כמו למשל תרבות השיחה. צריך להיות מישהו שמעמיד במקום את מי שפוגע באחרים... חלק מעניין האווירה הוא לתת הרבה מקום גם למתחילים ולשאלות בסיסיות. ברגע שיש שיחה מקצועית, אנשים עם פחות נסיון חוששים להביע דעה או לשאול. אפשר וכדאי אפילו להזמין את זה. צריך להיות בקבוצה גם תוכן איכותי, רלוונטי וממוקד. רצוי שהתוכן יהיה גם פרובוקטיבי מדי פעם, כדי ליצר שיחה. בהתחלה מארגני הפורום צריכים לדאוג לתכנים רלוונטיים, בהמשך המשתתפים כבר יעשו את העבודה בעצמם."

איל צורי: "ישנן היום המון קהילות שפועלות בתחומים זהים, קהילה מצליחה היא זאת שמוצאת נישה שמייחדת אותה משאר הקהילות, וגורמת לחברים בה לקבל ערך אמיתי. כמו כן, אחד הדברים החשובים הוא לגרום לכל חבר בקהילה להרגיש חלק ממנה, ולא מבקר מזדמן."

האם חוזקן של הקהילות האלה הוא ברשת או שצריך להסב אותן גם למפגשים בין אישיים ב"עולם האמיתי"?

זאב ינאי רואה בכך תנאי הכרחי. גם רן רצהבי מארגן מפגשים לקהילה, גם מפגשים על כוס בירה ללא תוכן ספציפי פרט לרעיון שאנשים יפגשו אחד את השני.

ארגון חווית משתמש ישראל מקיים ערבי הרצאות חינמיים מדי חודש ושני כנסים שנתיים גדולים. ברק דנין: "אני מאוד דיגיטלי ביום-יום, אבל אני מאמין שבסופו של יום, קשרים אמיתיים בין אנשים וחיבור אמיתי נוצרים הרבה יותר מהר ועמוק כשנמצאים פנים מול פנים. העוסקים ב-UX חייבים לאהוב אנשים כדי להצליח בתפקיד. מאפיין חוויית משתמש טוב חייב להבין אנשים, להיכנס לנעליים שלהם ולראש שלהם כדי לפענח את הצרכים שלהם ו"לפצח" את המענה הנכון עבורם. אני מעריך שזו אחת הסיבות שיש מעט מאוד מאפיינים עצמאיים (להבדיל ממעצבים, למשל)".

 
איך שומרים על הקהילה מאינטרסים מסחריים?

זאב ינאי: "כדי לשמור על הקהילה רלוונטית ולגיטימית עלינו לשמור ככל הניתן על נייטרליות ולא להתיר לפרסם שירותים ומוצרים שאינם ניוז מקצועי רלוונטי על הוול – אלא רק בשרשורים ייעודיים."

רן רצהבי מודה שהיום זו עיקר עבודתו."אני עושה זאת בכמה דרכים: חברי הפורום מדווחים לי כשיש פרסום כזה ואז אני מסיר אותו. הדרך הטובה ביותר שמצאתי היא לפני שאני מאשר חבר חדש לקבוצה אני בודק מספר נתונים לגביו – אם יש לו חברים נוספים בקבוצה שזה סימן חיובי, אם הדף הפרטי שלו נראה כמו דף של איש מהתחום או שזה דף פיקטיבי. הסינון הראשוני של החברים מונע הרבה מאוד פרסומים לא רצויים ומציקים.
יש פרסומים, אגב, שאני מאפשר  במידה סבירה. אני שמח לראות עסקים קטנים שקמים..אם הם מבקשים לפרסם בפורום ובעצם 'להטריד' את כל חברי הפורום בנויטיפיקשן, אני מצפה שיתנו איזושהי הטבה גם לחברים." היתרון לחברים, אומר רצהבי, הוא לא רק במתן ההטבה אלא גם בגב שהפורום נותן לחבריו באיכות השירות שקיבלו. 

 
ברק דנין מסכים: "אינטרסים תמיד יהיו, וגם מישהו שמפרסם בקבוצה כתבה איכותית מתוך הבלוג שלו, לא עושה את זה את זה לשם שמיים. התנאי לפרסום תוכן הוא נתינת ערך. אם התוכן שלך הוא בעל ערך לאחרים (גם לשאול שאלה נחשב) – התקבלת."

איך אתם רואה את הקהילות הוירטואליות מתפתחות בעתיד?

זאב ינאי: "מהצד האנושי, קהילות מדומיינות הן כלי מדהים ליצירה של שיתופי פעולה ונטוורקינג המומרות בקלילות מהעולם הוירטואלי לאמיתי. הקהילות שבסיסן באתרים וברשתות החברתיות מוגבלות רק על-ידי מגבלות הדמיון של בוני האתרים. זה אומר שפייסבוק היא אמנם מקום טבעי לקהילות, אבל הכלי הזה שנקרא 'קבוצה', הוא כמעט פרימיטיבי במבנהו ובכלים שהוא מעמיד לרשות הגולשים. אין דרך חוץ ממסמכים להכניס מידע או לייצר שיח נפרד מהוול, החיפוש בעברית צריך עוד הרבה עבודה למנהלים חסרים כלי ניתוח וניהול קהילה. וזו רק ההתחלה." 

רן רצהבי דווקא מרוצה מפלטפורמת הפייסבוק : "הכלים הטכנולוגיים שפייסבוק ממשיכה לפתח מאפשרים יותר ויותר נוחות בניהול הפורום. למשל יש אפשרות לעשות משאל סטטיסטי שזה נחמד, או לבצע חיפוש ממוקד בתוך התוכן הספציפי. כמנהל הקבוצה אני מקבל עוד ועוד כלים לשלוט בה, מסננים כאלו ואחרים שמאפשרים לי לראות מי המצטרפים החדשים בכמה קבוצות הם חברים אני יכול לעשות כל זאת מהטלפון כשאני ברכבת. אני מניח שהכלים האלו ילכו ויתרחבו ויאשפרו חוויה קהילתית נוחה יותר ויותר."

אייל צורי צופה שבדומה לתהליך שקורה בשוק העבודה שבו נוצרות המון נישות ותתי מקצועות, כך יהיה גם בתחום הקהילות, הקבוצות יהיו יותר נישתיות והמקצועיות והערך שלהם ילך ויגדל. ואילו ברק דנין היה שמח לראות את הקהילות האלה פחות וירטואליות ויותר בעולם האמיתי: " Google Hangout הם כיוון טוב, הייתי שמח לראות שיחה אמיתית, פנים מול פנים מול פנים מול פנים, גם ברשת."

ללא ספק, שיתוף הפעולה הפורה בין חברי הקהילה, הכוונה הטובה, הרצון להעניק גם למי שהוא תחרות מקצועית פוטנציאלית זהו סוד קסמן של הקהילות המקצעיות ברשת. ההבנה הזו, שכשנותנים יותר מקבלים יותר היא מקור כוחן. בעלי מקצועות בהם כל אדם לעצמו, כאלה שמסרבים לחנוך ולהכשיר זה את זה מפחד שיאבדו את פרנסתם,  כנראה שמפספסים משהו גדול בדרך. הרי פעם חיינו בקהילות ובטבענו אנו זקוקים לביטחון ותמיכה. אולי לא צריך להתרפק על העבר, הנה, אפילו הטכנולוגיה הכי מנוכרת (ישיבה לבד מול מחשב) מחזירה אותנו , בסופו של דבר, למי שאנחנו באמת.

רן רצהבי: "אני יודע להגיד שהפורום הזה נוצר מכוונה טובה של עזרה הדדית, ומתוך כך הגיעו אליו המון חברים מוכשרים עם כוונה זהה. הם לא הרגישו מאוימים, ההיפך, הם קפצו על העגלה והם נותנים עזרה יום יומית בפורום, ברגע שהם התגייסו ואנשים הבינו שיש על מי לסמוך הפורום לא מפסיק לצמוח ולגדול יותר ויותר...אני חושב שבדרך כלשהי הכוונה הטובה הזו הפכה להיות המניע של הפורום וזה סוד הצלחתו."

 PRguru      פורום עורכי הוידאו    קהילת העיצוב האינטראקטיבי     חווית משתמש ישראל