דבר עם הסוכנת שלי – מי צריך ייצוג, למה ואיך שורדים בתעשייה במשבר?

צילום: ארי גולד, ויקיפדיה

אם פעם חשבו שכל מה שצריך זה כשרון וקצת מזל היום ברור שצריך לעזור למזל. בפול טיים. האומנות מלאה בחלומות אבל המציאות כואבת. מדינה קטנה עם הרבה כישרון, מעט תוכן ותקציבים מקוצצים. תמר דרכלי ומרב שקד שוחחו עם חמש סוכנות ומנהלות אישיות שמסבירות למה צריך ייצוג דווקא עכשיו, איך הן מתמודדות עם המשבר בתעשייה, ומה הטיפ שלהן להתמודדות עם המציאות בתעשייה הישראלית.

"צריך לקחת בחשבון שהתעשייה היום מתנהלת באופן מאד מהיר ותזזיתי ובעל כשרון ככל שיהיה, אם הוא אינו לוקח את ההחלטות הנכונות עשוי לעשות טעויות. זו הסיבה שבמאים וטאלנטים בארץ ובכל העולם מבינים את החשיבות הרבה שיש לסוכנים", אומרת תמי הר-לב, המייצגת רבים מבמאי הפרסומות, טלוויזיה וקולנוע בארץ.
"בשוק התחרותי של היום הטאלנטים אולי יותר מתמיד זקוקים לסוכן שינהל וייצג אותם. מישהו שישמור עליהם ויאפשר להם להתרכז רק בעבודה, בלי בלבולי המח הבירוקרטיים".

דנה דיין, שמייצגת אנשי פוסט פרודקשן מוסיפה: "יש משהו בלהיות פרילנסר שמרגיש לפעמים מאוד לבד. העבודה המשותפת  בין סוכן למיוצג היא שותפות של מאה אחוז. יש עם מי לחלוק ולהחליט מה נכון ומה לא נכון לעשות. מעבר לזה רוב הכאב ראש יורד מהמיוצג ומשאיר לו זמן פנוי וראש שקט לעבוד ולהתעסק במה שהוא טוב."

יעל שפרינגר, "שפרינגר אומנים", מייצגת אומנים ותוכן.  "מאז ומתמיד הייתי מנהלת אישית, לא סוכנת. קוראים לזה "סוכנת" כי עוד לא ממש מכירים מנהלים אישיים בארץ (וגם ככה כל עניין הייצוג הוא חדש יחסית)... אני מאמנת יוצרים, כל אחד מהמיוצגים שלי עובר תהליך אימון וכך אנחנו כבר מיישרים קו בשפה ביננו. אנחנו מדברים הרבה על דיוק, הגדרה מדוייקת של מה אתה רוצה, למה אתה רוצה את זה ורק אח"כ איך אתה מגיע לשם. החלק הקל יותר הוא ה"איך" דווקא, גם בתקופות קשות. זה זמן מעולה להוציא מהמגירה כל מיני דברים שהם כותבים וליצור יוזמות חדשות ושם אני ממש ממש עוזרת להם להוציא את זה מעצמם"

"מנהל אישי, רלוונטי ונכון לאנשים שצריכים שמישהו יוריד מהם את ההתעסקות הכלכלית עסקית ,שינהל במקומם את הדיאלוג העסקי כדי שלא יצטרכו "להתלכלך" בו ...אנשים שלא יודעים להתנהל כספית נכון או לא אוהבים את הצד הזה בקריירה שלהם", אומרת שרון אוריאן, המייצגת אנשי קריאייטיב.
"מנהל אישי רלוונטי למישהו שנמצא בתחילת דרכו ויש לו כשרון ופוטנציאל אבל לא יודע איך למנף אותם לקשרים עסקיים, ובאותה נשימה לאנשים בעלי נסיון, קריירה וקשרים שצריכים שותף לניהול הקריירה שלהם, לייעוץ ובחירת הצעדים הנכונים".

האם כל אחד צריך ייצוג?

דנה דיין: "לא בטוח שלכולם זה מתאים ברמה האישית. אני בטוחה שיש כאלה שמסתדרים לבד, או שחושבים שהם מסתדרים לבד. ולא כולם ברמה האישית מסוגלים לשחרר. אבל שיש חיבור אישי, הערכה מקצועית ואמון הדדי אז אין ספק שכולם מרוויחים מזה."

תמי הר-לב: "רוב הטאלנטים חייבים ניהול. זה לא פשוט להתנהל לבד מול גופי הפקה ושידור, והרבה פעמים לא נעים להם כל נושא ניהול המו"מ והגבייה של שכרם. אני יוצרת להם סדר והפרדה בין התנהלותם היצירתית לבין העסקית וכך הם יכולים להתרכז ולהפיק את המיטב מזמנם ומכשרונם".

שרון אוריאן: "לא כל אחד צריך סוכן, מנהל אישי. יש פרילנסרים שעובדים עם לקוחות די קבועים, על בסיס מחיר למשמרת או יום עבודה, ויודעים לנהל יפה את ענייניהם, ולא בהכרח צריכים סוכן.

האם אתן מרגישות שהציפיות מכן תואמות את המצב?

"היום יש ציפיות גבוהות מאד מהסוכנים כי מבינים יותר את מהות הסוכן", אומרת תמי הר-לב. "אני מתמודדת עם הציפיות בזכות עברי כמפיקה. יש לי ניסיון וידע ואני חלק מההפקה, עובדת יחד כצוות".

"אחרי המשבר הגדול של 2012 בשנת 2013 עשיתי שינוי גדול בסוכנות", אומרת יעל שפרינגר. "הפסקתי לייצג צלמים קודם כל וחזרתי למקור איתו התחלתי – ייצוג של עורכים ובמאים. ב2012 מצאתי את עצמי מייצגת 18 אמנים ומבלה 70% מהזמן שלי בהרגעת המיוצגים שלי כשאני בעצמי ממש לא הייתי רגועה. אז הרגשתי שהציפיות ממני כסוכנת למצוא עבודה אינם תואמות את המצב או את התפקיד שלי כפי שאני רואה אותו. התפקיד של סוכנים (או של מנהלים אישיים) אינו למצוא עבודה למיוצגים, זה לא באמת אפשרי "למכור" איש מקצוע. התפקיד שלי כמנהלת אישית הוא לעזור לאמן למצוא את נקודות החוזק שלו ואת המקומות שבהם יוכל לפתח את עצמו, למצוא עבודה וגם איך להציג את הניסיון המקצועי שלו כך שירצו לקבל אותו לעבודה. אני גם עוזרת לתקשר עם כל גורמי ההפקה, מעבר לתקשורת הישירה שלי מולם במו"מ, חוזים וכד', אני מלווה גם את האמנים בצמתים של תקשורת מול האנשים שהם עובדים איתם, רגעים של חוסר בטחון וגם לפעמים שאננות".

"יש בלבול במושג סוכן או מנהל אישי, הרבה פעמים פרילנסרים חושבים שתפקידו של סוכן הוא להשיג עבודה ומגיעים להתקשרות מסוג זה עם ציפייה להגדיל את מאגר הלקוחות ואת המחזור שלהם", מבהירה שרון אוריאן. "סוכן אינו יכול להשיג עבודה לכל אחד ממיוצגיו.  בראש ובראשונה סוכן הוא שותף, יועץ, איש סוד, מישהו להתייעץ ולחלוק ,הוא מייצג את האמן בענייניו העסקיים, כדי להוריד ממנו את ההתעסקות בעבודה השחורה ואת הצורך לקיים התמקחות על כסף ותנאים עם אותו מפיק שלמחרת ינהל איתו דיאלוג מקצועי .יש מי שדואג להתווכח על כסף ותנאים, ומשאיר לאמן וליוצר את ההתעסקות המקצועית הקריאטיבית. זה נהוג בעולמות  שונים (במה,מוזיקה,ספורט), גם בארץ וגם בחו"ל.  מעצם היותו של הסוכן מקושר עם גופי הפקה ושידור שונים, הוא יכול לייצר הזדמנויות רלוונטיות לאנשים שהוא מייצג ולנסות להמליץ ולהכניס מישהו להפקה כלשהי, אבל במהותו, סוכן אינו איש שיווק ומכירה של המיוצגים שלו, הוא משמש להם כשותף בהחלטות, ומייצג את האינטרסים הכלכליים שלהם ומייצר הזדמנויות עסקיות רלוונטיות".

דנה דיין: "דווקא בתחום שלי (פוסטפרודקשן) נוצרו הזדמנויות רבות. הצורך בוידאו רק הולך וגדל, יש הרבה לקוחות פרטיים כמו מפתחי אפליקציה שצריכים וידאו, משרדי אדריכלים שזקוקים להדמיות ברמה גבוהה, מרכזי מבקרים ועוד. צריך פתיחות, בעיקר שלי אבל גם של המיוצגים שלי. אנחנו עובדים כצוות וכל אחד תורם את ניסיונו והקשרים שלו".

גם פנייה לעבודה בחו"ל נראית היום רלוונטית מתמיד. מירב וייזר, בעלת סוכנות 000PS  בחרה להתמקד בייצוג כמעט כל צלמי ובימאי הפרסומות הישראלים בחו"ל, אבל גם שם, מסתבר,  השוק לא תמיד קל.

"הרבה במאים וצלמים עובדים כבר שנים רבות בחו"ל עבור הפקות זרות. היום הביקוש טיפה פחת, זה בעיקר בגלל טרנדים שיש מפעם לפעם, העדפות של במאים ממדינה מסויימת, או במאים צעירים וכו." וייזר מספרת כי רוב הפרוייקטים מגיעים מאיטליה, סין, טורקיה, ספרד, רוסיה, אוקריינה וצ'כיה.
"מדי פעם מגיעים פרוייקטים ממדינות ערביות ובמידה ובאמת זה קורה ההפקה מצטלמת במדינה נייטרלית כמו טורקיה. למשל, הגיע אלינו פרוייקט מחברה יוונית עבור לקוח ירדני, שבו הייתה מעורבת מעצבת מזון ישראלית, אבל הם סרבו לעבוד עם מעצבת מזון ישראלית. לעומת זאת היו לנו פרוייקטים בערב הסעודית שעברו בשקט. כרגע מאד קשה לשווק ישראלים בגלל המצב הפוליטי, אני מקבלת הרבה מיילים לא נעימים.."
וויזר מודה שקיים פער בשכר בין פרויקטים דומים בארץ ובחו"ל אבל היא מדגישה את חשיבות העבודה בארץ: "תמיד כדאי לשמור על הbread and butter, כי לא תמיד יש עבודה בחו"ל, יש תקופות שמאוד יבש בחו"ל ובמאי שעובד לשוק המקומי שלו -תמיד נשאר במעגל משרדי פרסום ומקבל עבודה".
במקביל פועלת וייזר גם להבאת הפקות בינלאומיות לארץ, מה שמייצר לא מעט עבודה לטאלנט המקומי. מסתבר שישראל כלוקיישן לצילומים היא קצת יותר קלה לשיווק. "ישראל היא מדינה עם אתרי צילום מקסימים, חברות הפקה זרות מגיעות בעיקר בגלל מזג אויר נוח במהלך החורף שלנו, ולוקיישנים מעניינים: ים המלח, מדבר, אילת/הים האדום, תל אביב, שדות וחקלאות שתמיד מקדימים את התקופה של השדות והחקלאות באירופה, ישראל נחשבת למדינה עם צוותים טובים, ציוד וחשוב מאוד - חיי לילה טובים, אוכל, מועדונים וכו".

אז לסיכום, מה הטיפ שלכן למי שמתחיל כרגע את דרכו בתעשייה?

דנה דיין: "למזלי .. כל מיוצגי מספיק מנוסים בשביל להבין איך התעשיה עובדת, שלא כל הפרוייקטים כאלה מאתגרים ושיש תקופות רגועות יותר.. תשאל את עצמך מה אתה אוהב לעשות, ומה מעניין אותך באמת. רוב הסיכויים שבהמשך תגלה לבד שאתה גם טוב בזה ושיגיע הזמן שלך, קח לך סוכנת. בהצלחה".

תמי הר-לב: "חייבים סוכן והדרכה וחייב להיות passion. ברגע שיש כישרון וPassion    השמים הם הגבול מבחינתי, גם אם זה מישהו בתחילת דרכו.

מירב וייזר בוחרת מיוצגים לפי תחושת בטן ושואורייל טוב. מה חשוב בשואורייל? וויזר מציעה לראות מה הולך אצל הלקוחות הגדולים מבחינת הlook, מבחינת הצילום, אבל לשמור על משהו אישי שרק לך יש. מעין טביעת אצבע.

יעל שפרינגר: "אני לא חושבת שיש כזה דבר "עודף של כשרונות". זה נכון שיש מעט תוכן (בעיקר ריאליטי) והרבה אנשים מוכשרים צריכים לעשות פשרות במקומות בהם לא היו מתפשרים פעם, אבל אני באמת מאמינה שיש מקום לכולם. זה זמן ליצור, לייצר לעצמך עבודה, לרענן. להיות יצירתי."  ובכל זאת מוסיפה שפרינגר טיפ – "כדי להתברג בתחום היום צריך ממש ממש לרצות את זה. העמיתים שלכם הם האנשים שדרכם תמצאו הכי הרבה עבודה. תהיו נחמדים. תהיו מקצועיים. תהיו יצירתיים, ביוזמות, בחשיבה, בהתנהגות. תהיו רעבים. תמרחו קרם הגנה".

שרון אוריאן: "לפני זמן מה פרסמתי בפייסבוק בעמוד הצעות עבודה בטלויזיה, שאני מחפשת עוזר הפקה, וביקשתי ניסיון קודם . היו שם תגובות מאנשים שקיטרו בסגנון "הנה עוד אחת שמבקשת ניסיון ואין סיכוי למצוא עבודה, ולמה לא נותנים צ'אנס למחוסרי נסיון, להתקדם" וכו' וכו'...
אז תגובות מסוג זה מקוממות אותי, אנשים מחפשים קיצורי דרך ואוהבים להתבכיין. תמיד יהיו מקומות ואנשים שיחפשו אנשים מתחילים ,כך גם אני התחלתי לפני 20 שנה, ואין דרך אחרת מאשר לעבוד קשה, לכתת רגליים, לפנות, להציע, ליזום, להידחף, לעבוד בהתחלה בשכר נמוך על מנת להשתפשף וללמוד.
מי שלומד באוניברסיטה או מכללה, או כל גוף אחר, וחושב שבזכות זה הוא ייכנס ישר לתפקיד מפיק ראשי או מנהל לקוחות במשרד פרסום אז טעות בידיו, התואר כבודו במקומו מונח, אבל אין תחליף לנסיון אמיתי בשטח.
מי שרוצה להיכנס לתעשייה הזו, חייב להבין שזו תעשייה במשבר, היצע גדול של אנשים בכל התפקידים והמקצועות, והתחרות גדולה.
תמיד יש מקום לאנשים יוצרים מבריקים שבולטים והופכים להיות מבוקשים- מעצבים, אנימטורים, במאים כותבים עורכי תוכן ועוד.
זה מקצוע שחייבים לאהוב מאד מאד. מאד. הוא שוחק וקשה, ומאד בעייתי למפיקות שהן גם אמהות ... אבל מרתק!"

קישורים:    תמי הר-לב     דנה דיין     מירב וייזר     יעל שפרינגר