וידאו ויראלי - לא מה שחשבתם
צילום: filmdiy
בשנה האחרונה הייתי עסוק, כמו רוב העוסקים בוידאו מקוון, בהבנת הכללים, או הסודות, שעומדים מאחורי הצלחות היסטריות של סרטונים מסוימים. קראתי מאמרים מחקריים, בצעתי עם סטודנטים שלי ניסויים, התווכחתי, פירשנתי וכו'.
ואז קראתי מאמר קצר, שהבהיר לי שהייתי תמים בניסיון לחפש אחרי גורם הקשור לתוכן הוידאו.
אנדראס גולדי, סמנכ"ל תפעול של Pixability, חברה שמתמחה בשיווק ליוטיוב ובניית מותגים בו, טוען שרוב ההפצה אינה ספונטנית כפי שהיא נראית אלא ממומנת, שזה בערך כמו לשכור אנשים שימחאו לך כפיים במופע רחוב וכך יעודדו אחרים.
מטרת הוידאו הויראלי
וידאו ויראלי הוא כזה מושג אופנתי, שפעמים רבות הפך למטרה בפני עצמה. אולם רוב הארגונים או חברות שמנסים לקדם מסר או מוצר באמצעות הפצה היסטרית כזו, שנישאת על גלי ההדף של שיתופים אקספוננציאליים, שוכחים לברר את הקשר בין הוידאו לבין האפקטיביות שלו עבורם.
הסבר:
על מנת שוידאו יהיה ויראלי, מסביר גולדי, הוא צריך להיות ברוב המקרים מצחיק או מזעזע.
אלא ששני הגורמים האלה, עבור מוצר או מסר כבד ומשעמם, עלולים לגרום יותר נזק מתועלת או לחלופין לשים בצד את המסר, לטובת הבדיחה הטובה או קריאות ה'וואו' מהזעזוע והקיצוניות.
גולדי טוען שוידאו אפקטיבי עשוי להיות פחות פופולרי, אבל מי שיצפה בו לפחות יקבל את המסר שהארגון מנסה להעביר.
האמת היא שזהו וויכוח נצחי בתחום הפרסום בכלל, לגבי הקשר בין פרסומת או קמפיין מצחיקים ומדבקים (שגם גוררים חיקויים, פראפראזות וממים) לבין העברת המסר שלהם. אין תשובות חותכות לגבי הענין הזה. עם השנים התפתחו מדדי זכירות, שאמורות לכאורה לסמן אם אנשים ספגו את המסר. קחו למשל את הפרסומת The Force של וולקסוואגן או את הפרסומות ההיסטריות של טורקיש איירליינס עם מסי וקובי בריאנט. ההנאה מהן כסרטונים מבריקים כל כך גדולה, שהיא עשויה להיות חרב פיפיות ולבוא על חשבון קידום המסר הפרסומי.
לצפיה באנדראס גולדי מסביר על ויראליות ברשת
הפוסט נכתב ע"י חוקר המדיה יורם שפר ופורסם לראשונה בבלוג של אתר פילמדי