"ולהיות מורה או עורך-דין יותר קל מעיתונאי?"

צילום: יח"צ

קשה לדבר בימים אלו על המדיה הישראלית מבלי להישמע נביא זעם ממורמר. בעת כתיבת שורות אלה, כשעובדי ערוץ 10 משכשכים במי אפסיים ומשפריצים אותם מול קריית הממשלה ב-90% לחות, קל להיות חכם ולומר שהכתובת הייתה על הקיר וכו'.

דומה שצמד המילים "עיתונאי מרוצה" הפך אוקסימורון יותר מתמיד. כולם נגד כולם. ידיעות אחרונות נגד ישראל היום ולהיפך, ערוץ 10 בחזית משפטית מול רשת, אגודת העיתונאים VS ארגון העיתונאים ולהיפך, גלי צה"ל נגד שר הביטחון, מתחסדי חופש הביטוי נגד איזונה של קרן נויבך – וכולם, בערך, נגד ביבי.

אמנם גמר הישרדות VIP מתוכנן לשבת הבאה, אבל מועצת השבט של התקשורת המקומית תתכנס ל"פרק הדחה דרמטי" ב-4-7 בנובמבר הקרוב במלון הרודס שבאילת. כנס אילת לעיתונות 2012 חוזר שוב, ולא צריך לשקוע עמוק בברנז'ה כדי לשער את העתיד להיאמר שם.

אז נכון, יוענקו גם שרשרת ופסלי חסינות בדמותם של פרסים על מפעל חיים לאלו שבאמת מגיע להם (וטרם נקבעה זהותם); חלק נכבד מהפאנלים יטפל בבחירות בארצות-הברית ובשנת הבחירות הקרובה בישראל וגם בהתנהלות התקשורת במשפט אולמרט. אבל כל שאר הדיונים צפויים לעסוק בליקוק הפצעים הפתוחים ובניסיונות לשבור את הראש איך לעזאזל אפשר לגמור את החודש כשכולם עוברים מפרינט לדיגיטל.

קריסת מערכות

בינואר האחרון כתבה העורכת הראשית של "מה בוער" בגלי צה"ל, נורית קנטי, מאמר נוקב במגזין המדיה "העין השביעית" ובו שטחה את חוויותיה מהכנס הקודם. אם להתבטא בעדינות, האווירה והאוכל במלון היו היחידים שזכו לחיזוק חיובי ממנה. קנטי היא ממקימי ארגון העיתונאים שקם כאלטרנטיבה לאגודת העיתונאים הוותיקה ומתנדביו עושים כעת ימים כלילות ב"כיבוי שריפות" ב"מעריב" ובערוץ 10. מנגד, יש לומר בהגינות, לולא האגודה גם הכנס הזה לא היה מתקיים.

העורך הראשי של הכנס זו השנה השנייה, העיתונאי הוותיק שלום קיטל, עסוק כעת בגיבוש ליין-אפ הדוברים במושבי הדיון, בצוותא עם ועדת התוכן של ההפקה. כצפוי, הוא ער לביקורת העיקרית נגד הכנס ולפיה מדובר באירוע תלוש מהמציאות שמשתתפים בו בעיקר עיתונאים ותיקים ומבוגרים שיושבים  על סיר הבשר או בעלים של כלי תקשורת היושבים במגדל השן בלי להיות מחוברים לרצפת הייצור.

"הכנס באותה מידה היה יכול להיות גם לפני 25 שנה. התכנים חוזרים על עצמם משנה לשנה, הדוברים חוזרים על עצמם משנה לשנה", טוענת קנטי בראיון לאתר "תעשיה". "בנוסף, אילת רחוקה ל-99.9% מהעיתונאים, אז זה סבבה שכאילו בא עם חופש, אבל רוב העיתונאים הפעילים היום במציאות הנוכחית, לא יכולים להרשות לעצמם לקחת חופש ארבעה ימים ולנסוע לאילת ולא יכולים לממן, אפילו שזה מסובסד".

לדבריה, "אני נוסעת לשם כל שנה ליום וחצי כי אנחנו משדרים משם בתחנה הצבאית. אני רואה מי הקהל. אלה או אנשים שהזמינו אותם להשתתף בפאנלים, או אנשי רשות השידור שחברי האגודה בנויים בעיקר ממנה, או פנסיונרים של הרשות, או יח"צנים ודוברים. ליבת העיתונות, אנשי השטח שעובדים מבוקר עד ערב, לא מגיעים לשם".

מצד שני, במצב הנתון כרגע זה עדיף מכלום. הארגון עדיין לא מסוגל להרים אירוע בסדר גודל כזה ואת עצמך גם כתבת שיצאו משם כותרות בשנה שעברה.

קנטי: "כנס ככנס זה רעיון נהדר. אבל ברגע שמרימים כנס עיתונאים הוא אמור לדעתי להיות רלוונטי למציאות העיתונאית. למעט הטאלנטים, רוב העיתונאים לא יכולים להרשות לעצמם להגיע. בסדר אז עוסקים בדיגיטל השנה, הגיע הזמן באמת. Ynet שולט שמונה שנים בכיפה.

"זה לא שאין שם אף תוכן רלוונטי. כשאני אומרת שיצאו כותרות, כותרות הביאו האישים שהביאו לשם כמו המפכ"ל ודומיו שידברו בפאנלים. בשביל זה יש רדיו וטלוויזיה. אתה תהיה בשוק אם תראה את הפאנלים. רבע מהפאנלים בלי אף אישה ואלה שיש, אז שתי נשים מתוך שבעה או שמונה משתתפים. אני מניחה שבאופן טבעי כשהארגון יתבסס הוא ייקח על עצמו בתור משימה לעשות אירועים גדולים. כרגע אנחנו עסוקים בלעזור לעובדים בערוץ 10 ומעריב. בכוחותינו הדלים מאוד אנחנו חבורה של מתנדבים".

"להיות מורה יותר קל?"

קיטל, מצידו, דוחה את הביקורת בשלווה יחסית. "קודם כל, אפשר לבוא גם לפחות מארבעה ימים. שנית, יש גם מערכת של סבסודים וסיוע לעיתונאים. שלישית, אם תסתכל בכנס של שנה שעברה, תראה שהנושאים שאני מדבר עליהם עכשיו אמנם העצימו אבל היה להם חלק חשוב מאוד בתוכן. אנחנו מנסים גם השנה לגוון את הפאנלים בעיתונאים צעירים יותר ומבוגרים פחות.

"הטענה שאומרת למה מביאים את ראשי התקשורת היא מוזרה בעיני. הם צריכים לתת את התשובות. מדובר בכינוס מקצועי של כל חלקי הענף. אם אנחנו לא רוצים לשמוע את ראשי התקשורת אז למי נפנה את השאלות הקשות? ברור שצריך להישמע קולם של עיתונאים צעירים, פחות מבוססים. הטענה הזאת נשמעת לי מתוך המחלוקות בתוך קהילת העיתונאים. הכנס לא פותר את הבעיות, אלא מטרתו להעלות אותן לסדר היום ולגרום לראשי המערכות לחשוב איך לשפר דברים מסוימים. אני לא חושב שזו צריכה להיות הגישה שנמאס לנו מכולם לא מתעסקים בשום דבר".

אבל התחושה היא שקריסת המערכות הנוכחית, תרתי משמע, הייתה עניין של זמן שהיה ידוע ודבר לא נעשה.

קיטל: "קודם כל אם תבדוק, העיתונות היום במצוקה, אבל יש היום הרבה יותר אנשים שעוסקים בתקשורת הרבה יותר מהתקופה שלי לפני ארבעים שנה. נכון שהתקשורת משנה את פניה. היו מריבות וקרבות גדולים גם בעבר, בין ידיעות למעריב, בין קול ישראל לגלי צה"ל, אפילו בין רשות השידור לבין קול ישראל כי לא היה עם מי לריב".

ועדיין, המאבקים הנוכחיים בין גופי תקשורת פוגעים ישירות בערכים מקצועיים שפעם היו מקודשים כמו אתיקה, שלא לדבר על האובייקטיביות ז"ל.

"רע מאוד שזה משטיח את העשייה. אני חושב שזה מקצוע נפלא שקצת יותר מדי מתעסקים בקשקושים שמסביב ופחות בלחשוף ולהביא אינפו לציבור, להיות משרתי ציבור, להביא כל דבר שנסתר מעין הציבור".

רבים וטובים בשנתיים האחרונות עזבו את המקצוע או חצו את הקווים ליחסי הציבור. הייתם מציעים לבחור צעיר וחדור מוטיבציה שסיים תואר ראשון בתחום להיכנס אליו?

קיטל: "אתה צודק יש הרבה מקרים של אנשים שעוזבים את המקצוע. ולהיות מורה קל יותר? ולהיות רופא מתמחה קל יותר? בטבלת המפוטרים תראה הרבה אקדמאים ומדענים שמפוטרים. פני התקשורת כפני החברה הישראלית. אתה יודע מה? תנסה להשתלב כעורך דין צעיר בים עורכי הדין הבוגרים יותר. אני מניח שרוב בוגרי הרפואה עובדים ברפואה אבל תשאל איך החיים שלהם נראים. בוא לא נחשוב שאנחנו עד כדי כך יוצאי דופן. כמו שאסור לוותר על מקצוע הרפואה או ההוראה בגלל הקשיים שלהם, כך לא צריך לוותר על מקצוע העיתונות. נכון שהתקשורת משנה את פניה. נכון שהעיתונות המודפסת נדחקת מפני התקשורת המקוונת. אני אישית מצטער על זה, אבל גם לזה התרגלתי".

קנטי: "לגמרי לא הייתי ממליצה. זה מאבק יומיומי. זאת עבודה מדהימה ומתגמלת מיידית וחשובה מאין כמוה. למישהו בתחילת הדרך, אם הוא כבר רוצה להתקדם ולהתנסות בעיתונות שילמד גם מקצוע במקביל כדי שיהיה לו לאן ללכת. מאז ומתמיד בתקשורת היו מאבקים. יש המון אגו, כשמנהל מתחלף אתה לא יודע את עתידך, פוליטית כלי התקשורת משנים את מצבת כוח האדם שלהם. יש פה המון פרמטרים. ההתקדמות של העיתונאי וקבלתו לעבודה, תלויים בהמון פרמטרים שבכלל לא מקצועיים. זה קשור לאינטרסים, לפוליטיקה, לאגו, לקשיים כלכליים".