קואופרטיב המוות של גל שקדי

צילום: גל שקדי

עד שהגיע הפרויקט הגדול שלו, דרכו התחבר לשוק הלאומי ואל סוכנות הטאלנטים וחברת ההפקה ״פרטיזן״ (Partizan), עשה גל שקדי את המסלול הדי מוכר של לימודי איור בשנקר, עבודה כמאייר וארט דיירקטור במשרד פרסום, לימד אנימציה וגם אייר את הטור של רוגל אלפר במעריב.

פרויקט שהגיע אליו דרך הבמאי ומפיק האנימציה האוסטרלי Cameron Gough, אחריו עקב דרך וימאו ושלח אליו את עבודותיו, היה למעשה פרויקט האנימציה הגדול הראשון שלו. הבמאי האוסטרלי שהתלהב מעבודותיו של שקדי פנה אליו  בחזרה ומקשר אינטרנטי נולדו לעולם עשרה סרטונים של חברות ממשלתיות לפסטיבל אנרגיה ירוקה שהתקיים באוסטרליה.

חמוש בפרויקט אוסטרלי, שקדי פנה לפרטיזן, חברת ההפקות העולמית שהקים הבמאי מישל גונדרי, ושלח להם מייל עם עבודות שלו. כעבור כמה ימים קיבל טלפון מצרפת ושקדי הוחתם. אבל הדברים לרב אינם נוצצים כפי שהם נראים, וגם במקרה הזה לקח זמן.

שקדי מספר: ״עד שבאמת קיבלתי עבודה מפרטיזן לקח שנתיים שבהם שלחתי סקיצות ועשיתי פיצ׳ינג לכל מיני פרויקטים, אבל לא באמת קרה כמעט כלום. בחו״ל כשלקוח רוצה סרטון עושים לו קודם כל טריטמנט ומציגים לו את הויז׳ן שלך. אבל כמובן לא רק אתה, אלא במאים ומאיירים נוספים שמתחרים על הג׳וב, ועל סמך זה נבחר המבצע של העבודה.

בארץ זה אחרת, הכל כבר סגור ומכור מראש לוותיקים ללא קשר להתמחויות המקצועיות שלהם. בחו״ל במאי לייב מושן לא יביים אנימציה וכאן כן, ורק בגלל שיש לו נסיון אחר. אני מעדיף את השיטה הלא ישראלית, הרבה יותר בריא לעבוד ככה, נוצרות יותר אפשרויות לעשייה וגם יש מקום לגלות יוצרים חדשים. התעשיה כאן מכורה מראש במקרים רבים".

לפני כשנה קיבל שקדי מייל מפרטיזן ברלין בנוגע לפרויקט עבור חברת הסלולר האוסטרית VCÖ, חברה ענקית שרצתה קריאייטיב מזווית אחרת; לא שוב משהו שנוגע ישירות במוצר, אלא לספר סיפור. היה להם כבר את הקונספט של ״קואופרטיב המוות״ - קמפיין נגד נהיגה עם סמארטפון במסווה של סדרת אנימציה שתתעסק בארגון המוות. החברה עשתה מכרז על הפקת הסרטונים, בו השתתפה גם פרטיזן.

״פרטיזן ואני עשינו פרזנטציה ולמרבה השמחה זכינו בפיצ׳. הרעיון התחיל מרפרנס לביווס ובאטהד, הלקוחות נתנו לי יד חופשית לעשות מה שאני רוצה ולהתפרע, וזה היה כיף.

אני בימתי ואיירתי את הסידרה, והמנפיש רועי מנור עשה את האנימציה לשתי הפרקים הראשונים. הפרק האחרון נעשה בסטודיו בשם liga1 בגרמניה. הסרטונים נוצרו בשילוב תוכנות אפטר אפקטס ופלאש ואת השחקנים המדובבים ביימתי בסקייפ על קו ברלין - ישראל בתהליך העבודה שנמשך כ-7 חודשים בערך".

לצפיה ב"קואופרטיב המוות״

 מתוך "קואופרטיב המוות"

הרבה היו שמחים להיות בנעלים שלך, תן להם כמה עצות
אני יכול להגיד שזה ממש לא בא בקלות, בעיקר מקבלים סטירות, והמון דברים שציירתי נשארו איתי. אין חוקים לעולם הזה, צריך לשלוח כל הזמן עבודות לבתי סטודיו ולחפש לקוחות. בתשעים אחוז מהמקרים לא חוזרים אליך, אבל יש עשרה אחוז שכן.

אני חושב שצריך לייצר כל הזמן דברים ולא לחכות לפרוייקטים. מקומות היצירה הלא משולמים הם בדיוק המקומות בהם הגבולות נבדקים, המקומות שלא אומרים לך מה לעשות בהם הם המקומות שהגלגל זז בהם. בארץ לא נותנים לדעתי מספיק צ׳אנסים לאנשים, והיום עם כל האינטרנט העולם קטן, ואם מתלהבים מעבודה שלך, אז נפתחת דלת.

מאיפה אתה שואב השראה?
השראה לדמוית אני מקבל לרוב מאנשים ברחוב, הכי יום יומיים ו"רגילים", בכלל מסיטואציות מהחיים, וגם מכמה אתרים טובים ומשובחים: motionographer, its nice that, nowness.

לאתר של גל שקדי
 

לפרקים של קואופרטיב המוות