מדוע ולמה היצ'קוק היה משתעמם על הסט?..

צילום: נמרוד רשף

את נמרוד רשף אולי הכרתם דווקא מכובעיו האחרים: סולן שב״ק ס', מנחה בערוץ הילדים, שחקן בסדרה 'זבנג', קריין של תשדירי פרסומת, או מהקומיקס שלו - 'עוזי אגדה אורבנית'".

אבל כיום רשף הוא קודם כל ממאיירי הסטוריבורדס הטובים והעובדים בארץ. הוא הסביר לכתבתנו תמר דרכלי למה לא יוצאים לצלם בלי סטוריבורד, למה סטוריבורד יכול להכריע על ג׳סטות השחקנים, מה זה סטוריבורד במאי וסטורי בורד לקוח וממה הוא הכי נהנה בתהליך.

נמרוד רשף - סטוריבורד
קולנוע מצולם וקומיקס נולדו בתחילתה המאה והזינו אחד את השני. הנסיונות הראשונים של הקולנוע היו קצרים, כמו לספר קומיקס. קומיקס וקולנוע זה משהו שקרוב אלי ותמיד היה. עניין אותי לראות את שלבי העשייה של סרטים, לראות איך במאי אחד בוחר זווית צילום אחת מול זווית אחרת. למדתי קולנוע, אני מאד נהנה לספר סיפור בתמונות, ולכן אני עושה גם קומיקס, שחלק ממנו אפשר למצוא כאן.

מתוך "עוזי אגדה אורבנית"

יש בעיני קשר סימביוטי בין מאיירים לבמאים, לדעתי זה אותו מקצוע רק בכלים אחרים. מאיירים, בעזרת נייר ועפרון, יכולים לספר סיפור בלי תקציבים וימי צילום, המאייר הוא גם המלביש, הצלם, העורך והוא אפילו איש סאונד (Zzzzz...). 

כסטוריבורד אתה צריך להיות מודע למגבלות הקולנועיות: חוק 180, כניסה מימין לשמאל, להבין תנועות מצלמה ולדעת לאייר אותם, לצייר קומפוזיציה. בשלב הזה של התהליך הדמיון פתוח ואינך מוגבל, נכון שצריך להתפשר ביום צילום, אבל על הדף יש לך את כל מה שאתה רוצה. הכח של סטוריבורדים הוא לפרק את הציור לעשרות ומאות פריימים, ולרב, בפרק זמן מאד קצר.

בארץ אנחנו רואים בעיקר סטוריבורדים בפרסומות ולא בסדרות של סרטים כי זה עניין תקציבי, אבל בחו״ל מעטות הפקות הקולנוע והטלויזיה (במקרה של סצנות מסובכות) שיוצאות בלי.

בפרסומות סטוריבורד הוא דו שלבי, יש עניין של פיצ׳ ללקוח, אנשי הקרייאטיב והארט דיירקטור מנסים למכור כמה רעיונות לסרט פרסומת מכמה זוויות. התפקיד שלי בשלב הזה הוא לפאר את המוצר. הלקוח רוצה את המוצר שלו נוצץ ובקומפוזיציות שמבדלות אותו משאר הדברים בפריים, למשל המוצר צריך להיות קרוב לאזור שהעין תברח אליו לדוגמא באזור של אישה יפה, או אם זה רכב עוצמתי, הזוויות שהלקוח ירצה לראות היא זוית נמוכה שתפאר את הרכב. כל מוצר דורש שתבין מהו ואיך למכור אותו. הרבה פעמים נשלחים לי סטוריבורדים קודמים כדי להבין מה נעשה קודם ללקוח אני מייצר עד עשרה פריימים מושקעים וצבעוניים, ששכנעו את הלקוח שהרעיון הוא יצירתי ומכירתי.

בשלב השני, אני עושה סטוריבורד עם הבמאי והצלם בשחור לבן ואנחנו מפרקים את הסרטון פריים אחרי  פריים, יושבים ועושים העמדה ראשונית כדי להבין איך אפשר לייצר חיבור רגשי בין הצופה למוצר בזמן קצר, כל פריים צריך להיות money shot - הכל צריך להיות מועצם. אחרי שבודקים ורואים מה עובד ומה לא עובד על פי הסטוריבורד גם משנים את התסריט על סמך זה.

אין סאבטקסט לסטוריבורד, צריך שהכל יהיה בפנים. חייבים לסמן את הכל, גם את המקומות שלא מצוינים בתסריט לדוגמא רכב נכנס לשלולית, מצריך ציור של גלגל/רכב שלם/פרונט של רכב או כל זווית אחרת שתראה את העוצמה שבה זה קורה. אני מסמן בצורה מאד ברורה. התכונות של השוטים והלוקיישנים צריכים להגיע מהמוצר והרבה מהדברים האלו נקבעים בשלב הסטוריבורד. לדוגמא מכונית מיני מיינור תהיה נכונה להעמדה בעולם נאיבי ורומנטי, לעומת ג׳יפ שיצולם בעולם מאצ׳ואיסטי.
 
כשצריך להחיות סביבות אפורות כמו משרדים ולהפוך אותם למשהו קולנועי, יש הרבה דברים שצריך לחשוב עליהם ואי אפשר לעלות עליהם מבלי לעבוד עם סטוריבורד. גם בג׳סטות של השחקנים - מאד חשוב להעביר את התחושות של הגיבורים דרך הבעות פנים, תנועות גוף. שחקנים שרואים את הסטוריבורד שלהם יודעים איפה הם אמורים להרגיש ומה.

היצ׳קוק, שאייר את הסטוריבורדים שלו בעצמו, היה אומר ״כשאני מגיע לצילומים אני משועמם״. אלו לדעתי שעורי הבית של כל במאי בכדי להוציא מוצר מהודק. אני אומר לבמאים שאני עובד איתם - זה לא כלכך חשוב היכולת שלך לצייר כמו היכולת שלך להיות ברור שאתה מצייר ציור: קח נייר, תחלק למסכים ותמלא בהם את השחקנים שלך, איפה הם ימוקמו, ותערוך את זה. זה נותן המון כוח להבנת הסיפור שאתה רוצה לספר.

המחשה לתהליך אפשר לראות בפרסומת לקרלסברג שעשו במשרד "באומן בר ריבנאי".

וב- video Board שאייר נמרוד לאותה פרסומת.