אז איך עשו את ״גרוויטי - כוח משיכה״?

צילום: יוטיוב

תמה ברורה וטכנולוגיה מתקדמת, הם מה שעושים את ״גרוויטי - כוח משיכה״, לסרט כל כך טוב וקולע לקהל יעד נרחב בעולם, בימים אלו הסרט עומד על 430 מיליון דולר הכנסות בקופות.

אבל בשביל להרוויח כסף צריך לבזבז כסף, אז על מה הלכו 100,000,000 דולר? קבלו כתבה מהירה על טכנולוגיה וחזון.

"כוח משיכה" הוא נרטיב של דמות אחת, אומר הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון (הילדים של מחר, ואת אמא שלך גם, הארי פוטר והאסיר מאזקבאן). הדמות הזו היא ריאן סטון, המגולמת על ידי סנדרה בולוק - מדענית שמשוגרת לחלל לראשונה עם אסטרונאוטים נוספים, (ביניהם ג׳ורג׳ קלוני) שמהר מאד בעלילה מוצאת את עצמה לבדה, עם מעט טיפת חמצן, נאבקת על חייה ובמקביל מנסה להשתחרר מכבלי עברה. את התסריט כתב קוארון עם בנו ואת הסרט צילם עמנואל לובצקי שעבד איתו גם על הסרט ״הילדים של מחר״.
לראיון עם הבמאי.

לפני כארבע וחצי שנים, כוח משיכה התחיל את חייו כסרט שמצולם במצלמת סטריאו. מעין מתקן מגושם שבו יש זוג מצלמות כשאחת מסתכלת קדימה, והשנייה מסתכלת מטה דרך מראה - בכך הן יוצרות את הדמיון לעיניים האנושיות. מצילומי הניסיון הבינה ההפקה שצריך למצוא פתרון אחר ומסורבל פחות והחליטו לא לצלם בתלת מימד ולהשתמש במצלמה אחת בלבד. חומר הגלם הפך לתלת מימד בתהליך המרה שאפשר לקרוא עליו כאן.

הסרט, שהיה בהפקה 4 וחצי שנים אילץ יצירה של טכנולוגיה חדשה וטכניקת צילום חדשה. המצלמות, השחקנים והתאורה הוחזקו על ידי רובוטים שנבנו במיוחד לסרט הזה על ידי חברת Botndolly, ואפשרו חופש תנועה מלא של השחקנים והמצלמה על מנת שחוסר כוח המשיכה ירגיש מדויק ואמיתי.

אז איך הם עשו את זה בצילומי החוץ?
בסרטי החלל הישנים הטכניקה ליצירת אשלייה היתה הנעת השחקנים דרך הסט כדי לדמות תנועה חסרת משקל, אבל ב"כוח משיכה" החליטו לעשות את זה דווקא הפוך - דרך הזזת העולם סביב הדמויות. בנוסף, קוארון רצה לבצע שוטים ארוכים ולשם כך בנו מערכת של 12 כבלים שהחזיקו את השחקנים באוויר והניעו אותם ממקום למקום. סביב השחקנים נבנה מתקן שסובב את המצלמה סביבם, בזמן שהם מוחזקים באוויר. התנועה המדויקת של המצלמה קיבלה תגבור בתוכנת התלת מאיה שהחליקה את התנועה המצולמת. 

דרך אגב, מהצילומים נשארו רק הפנים של סנדרה בולוק וג׳ורג׳ קלוני מרחפים בחלל בחליפות חלל מאסיביות, כל השאר סביבם, אבל הכל, ממוחשב. בתמונות נראה שהשחקנים לובשים קסדות וחליפות חלל, אבל גם אלו באו על מנת שיוכלו לסמן את גופם של השחקנים עם נקודות שנקראות "טרקרים". הטרקרים הועתקו לאחר מכן למחשב וכך יצרו מחדש את גופם ואת תנועותיהם של בולוק וקלוני בתוכנת תלת מימד.

הסצנות שבהן רואים את השחקנים בחלל צולמו בתוך תא עצום שבתוכו היו מעל 4000 נורות לד בכל יחידה, התא לא רק האיר את השחקנים, אלא אפשר הצגה של מה שהדמויות רואות בחלל (חלון ומחוץ לו בד גרין סקרין שעליו הושתלו אימג׳ים)  וככה השיגו את השתקפויות הכה יפות וכה ריאליסטיות של מה שסנדרה וג׳ורג רואים לנגד עיניהם - אור השמש, כדור הארץ, כוכבים ועוד דברים יפים כלכך.

באשר לצילומי הפנים, בתוך החללית - הסצנות צולמו באולפן עם סט, כשמחוץ לחלון החללית נמצא מסך ירוק שאותו יחליפו ברקע הרלוונטי. כדי שהמחשב יבין את תזוזת המצלמה בסצינה התבצעה סריקה דו ממדית של הדמות, כאשר ישנה תנועה אופקית המחשב מסוגל לחשב כיצד המצלמה נעה כנגד הסט. בכך מתקבל העתק מדויק של תנועת המצלמה ואפשר להפוך אותה לתלת מימד. ראו הוזהרתם, כאן תמצאו הרבה ״רוטוסקופינג״..

אם תמשיכו לחפש בגוגל תמצאו עוד טכנולוגיה וחשיבה שהפעילו בסרט הזה. די מדהים לגלות ואף מרגש שעולם שלם מוצא עניין בטכנולוגיה קולנועית מרעישה וחדשנית. כנראה שהקולנוע ממשיך להוכיח את עצמו וגם ימשיך, רק שהפעם, מעבר לסיפור פשוט ועובד וחוויה רגשית משכנעת, מגיע המימד השלישי והוא חווית הצפייה היוצאת דופן. עבורי הצפייה היתה מצד אחד ריחוף כמעט מדיטטיבי, ומצד שני מתקן שאסור לפספס בדיסניוורלד.

למי שלא אוהב לקרוא, הנה קצת דיבורים

ולסיום, ורק אם יש לכם כוח וכבר ראיתם את הסרט, תראו גם את הסרטון הקצר והיפייפה שביים הבן ג׳ונאס קוארון בהמשך ל״כוח משיכה״.