על אספנות, ידענות ואהבת אדם

צילום: צילום משפחתי

בחורף האחרון עבדתי בפרויקט מיוחד. עזרתי בתחקיר להפקה גדולה ומושקעת שצולמה בירושלים. הסרט- ירושלים בתלת מימד, היה סרט האיימקס הראשון שצולם בישראל, ותפקידי הקטן בתוך כל המערכת המשומנת היה למצוא תמונות של ירושלים מן המאה ה 19.

איך מתחילים תחקיר כזה? אז קודם כל הולכים למובן מאליו- סטוקים בינלאומיים של תמונות, חיפושים באינטרנט, חפירות באוסף האמריקן קולוני בספריית הקונגרס האמריקאית (אוסף המכיל 22,000 תמונות נדירות הסרוקות ברזולוציה מדהימה, כולן מישראל של המאה ה 19- תחילת המאה העשרים) ובאופן כללי אתרים וארכיונים שכבר נמצאים ברשת.

אח"כ מגיע תור הספריות והארכיונים. במוזיאון ארצות המקרא מצאתי קטלוג של תמונות מרהיבות ביופיין וייחודיותן. מתחת כל תמונה היה רשום שם האוסף ממנה היא נלקחה. וכך הגעתי אל דן כירם. טילפנתי אליו, ביקשתי להסתכל באוסף שלו, אולי תהיה שם תמונה אחת או שתיים שתתאים לסרט שלנו.

בבוקר אחד בפברואר נכנסתי לביתו. בסבר פנים לבבי הוביל אותי אל קומה ענקית שהכילה את האוסף הגדול ביותר שראיתי של תמונות ירושלים ומזה"ת עתיקות ומקוריות (האוסף הגדול בעולם של צילומי ירושלים והמזרח התיכון, מסתבר) , עושר עצום של ספרות, אוסף מרהיב של תמונות סטראוסקופיות של ירושלים ובקיצור- אוצר בלום ונהדר. "למה אתה לא מקטלג את האוסף?" שאלתי אותו "בקלות יכולתי לפספס אותך… אתה לא מופיע באינטרנט בכלל…" ואז הוא ענה לי את התשובה שכל אספן אמיתי מן הסתם היה עונה: "בכסף שיעלה לי לקטלג את האוסף, אני יכול לקנות עוד תמונה".

התקשרתי לבמאי בהתרגשות וגם הוא הגיע לביתו של דן. הוא התארח שם עד הערב וכאשר יצא משם התקשר אלי בהתרגשות רבה- הבנאדם הזה הוא אוצר, הוא אמר לי. גם כל כך נחמד, וגם מלא בידע… אנחנו צריכים לעשות סרט גם עליו… חיכינו להגיע לשלב הפוסט כדי שנוכל לשבת עם דן ולחפור למעמקי האוסף שלו יחד איתו.

כאשר הוא לא ענה לי לטלפון בסוף אפריל, חשבתי שכנראה הוא עסוק ושאנסה עוד כמה שבועות.

בוקר אחד קיבלתי מייל מהבמאי. "מספרים לי שדן נפטר. תבדקי את זה". וזה היה נכון. האיש הנדיב והנחמד הזה שכל כך חיכינו לעבוד עמו הלך לעולמו במפתיע. המשכנו להיות בקשר עם משפחתו המקסימה, שעזרה לנו מאד בהמשך ההפקה. "הוא כל כך התרגש מזה שיכול היה לעזור" סיפרה לי אשתו.

באופן אישי אני יכולה להגיד, שהצטערתי כל כך, גם בשביל המשפחה, גם בשביל עצמי שלא יצא לי להכיר אותו יותר לעומק, ובעיקר בשביל האוסף שלו, ה"אוצר" שהוא כל כך כל כך טיפח, שנשאר בלי "אבא" שיוכל להראות אותו בגאווה. אוסף עצום שנשאר עלום. הצטערתי שלא יצא לי לשוחח איתו על חייו כנספח תרבות ברחבי העולם, על חוויותיו כצלם, הצטערתי שלא יראה את תמונותיו האהובות מככבות בסרט על ירושלים שחקר ואסף כל השנים.

חשבתי הרבה על מה אנחנו מניחים אחרינו. איזה אובדן אמיתי קורה בעקבות כל אחד שהולך לעולמו. ומשום שהקטלוג של האוסף הגדול בעולם של תמונות ירושלים היה רק בראש של דן, מותו מהווה לא רק אובדן אישי ומשפחתי, אלא אבדן אמיתי לתחום האספנות העולמי.

הצטערתי שלא נמצאו איזכורים רבים לפועלו של דן בעברית באינטרנט, הרגשתי שמגיע לו לפחות שיעשו גוגל וידעו שהוא היה אדם נדיב, נחמד, חכם ומלא ידע, ושבעתיד ידעו למצוא את האוסף שלו, גם אם בלעדיו, ושמורשתו תמשיך גם אחריו.

לינק למאמר המרגש שכתב עליו ב"הארץ" אורי דרומי

לג'קי, אורלי וגיא כירם- משתתפת בצערכם מאד מאד. גלי מאירי