המלצות דוקאביב: מחנה 14 - אגף השליטה הטוטאלית

צילום: מתוך הסרט

מחנה 14 – אגף השליטה הטוטאלית.
במאי: מארק ויזֶה // גרמניה, 2012

החוק בצפון קוריאה מאפשר עונשים מרתיעים לא רק נגד העוברים על החוק או מי שסומנו כגורמי סיכון בטחוני, אלא גם כנגד בני משפחותיהם על פני שלושה דורות. דוגמה לכך היא סיפורו של גיבור הסרט שין דונג הויק שנולד במחנה כפייה בצפון קוריאה בשנת 1982. הוריו היו אסירים פוליטיים שבתור פרס על התנהגות טובה בעבודתם קיבלו את האפשרות להתייחד לעיתים נדירות. שין גדל עם אימו וגר עם אחיו הבכור, עד שהאח הועבר למגורים המיועדים לבני נוער. מחנה 14 הוא קומפלקס ענק המכיל כארבעים אלף כלואים, כך שאת אביו שגר גם הוא במחנה שין ראה פעמים מעטות ובקושי הכיר אותו. כאסיר במחנה המוגדר תחת שליטה טוטאלית ממנו לא יוצאים לעולם הוא קיבל חינוך מאוד בסיסי ונוקשה, ובהיותו מעין מת מהלך לא זכה ללמוד על סמלי המדינה ואפילו את שירי התעמולה שכל ילד בצפון קוריאה לומד שין לא הכיר.

שין גדל בסביבה בה חונך לציית לחוקים בכל מחיר, וגם בתור ילד היה צריך לגלות כישורי הישרדות כמו לכידת עכברושים וחרקים. הזכרון הראשון שלו הוא מהוצאה להורג שאליה הלך עם אימו. התמונות מהאירוע היו קשות עבורו כילד בן 4, אך לאחר מכן כנער מתבגר סיפר שהיה מחכה להוצאות להורג שכן משהו סוף סוף קורה בשגרה הקשה במחנה. הרגע שבו החל להתפכח היה כשחזה בהוצאה להורג של אימו. אז החל לגבש תוכנית בריחה מהמחנה יחד עם אסיר נוסף מבוגר ממנו. בגיל 23 שין הצליח לחמוק מהמחנה ולעבור תוך זמן קצר את הגבול לסין לאחר מסע תלאות.

מעבר לניווט ולהתמצאות במרחב היה על שין ללמוד תוך זמן קצר דברים שהיו זרים לו כמו הערך של כסף וכיצד לפנות לאנשים מחוץ למחנה. שין עבד בסין בעבודות מזדמנות עד שהתגלה על ידי עיתונאי זר ונודע כאדם היחיד שהצליח לברוח בעודו בחיים ממחנה 14. שין הגיע לדרום קוריאה וכיכב בכתבות עיתונות ובכתבות טלויזיה רבות. שנתיים אחר כך עבר לגור בקליפורניה כדי לעזור בארגון שמנסה לעורר את דעת הקהל העולמית בנוגע לאותם מחנות בהם כלואים מאות אלפים.

סיפורו של שין תועד בספר רב המכר של העיתונאי בליין הרדן תחת הכותרת ESCAPE FROM CAMP 14 – One Man's Remarkable Odyssey From North Korea to Freedom in the West. זמן קצר אחרי יצא גם הסרט "מחנה 14 – אגף השליטה הטוטאלית". הבמאי הגרמני מארק ויזה סיפר בראיון שההתלהבות מדמותו המרשימה של שין בקרב מקבלי ההחלטות בגופי השידור ובקרנות הקולנוע היתה כל כך גדולה כך שכנראה מדובר בפעם בה היה צריך להתאמץ הכי פחות כדי להשיג מימון לסרט. בעיניו לסרט יש חשיבות אדירה כמעט כמו לאפשרות (לו היתה כזו) להתעדכן בזמן אמת במהלך מלחמת העולם השנייה על הנעשה באוושויץ.

הגישה של צוותי צילום לצפון קוריאה מוגבלת מאוד והמחנות שהממשל הצפון קוריאני מכחיש את קיומם בכלל נמצאים מחוץ לתחום. למעשה ידוע רק על חומרי גלם מתועדים מעטים מהמחנה. אלה הוברחו על ידי הויק קוון, לשעבר מפקד סוהרים במחנה שערק לדרום קוריאה ומשתתף גם הוא בסרט. על כן הבמאי נאלץ להשתמש בשיחזורי אנימציה, כמו בפתרון המוכר לנו מ"ואלס עם באשיר" או מ"הגל הירוק" המוצלח פחות. האנימציה לא מגיעה לעושר החזותי של האיורים של דוד פולנסקי בסרטו של ארי פולמן, אך היא מעבירה בצורה יעילה את האווירה במחנה העומדת בניגוד לשגרת היום יום של שין המהורהרת בדרום קוריאה המתקדמת. 

לזמני ההקרנות של הסרט בפסטיבל דוקאביב

הכתבה לקוחה מתוך בלוג הקולנוע של יועד עירון.
 
יועד עירון הוא בעל תואר שני מעשי בקולנוע MFA. עוסק בטווח שבין תסריטאי עלילתי לבמאי דוקומנטריסט. מלמד ומרצה בתחומי קולנוע ותקשורת. מצלם סרט תיעודי בגרמניה.