AI ומה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול

צילום: DALL-E כמובן

"אמא, אמא, את חייבת לראות את הטירה שבניתי ממגנטים", הוא מעיר אותי באכזריות אמצע השנ"צ של שבת. לא שבאמת היה לי כח לראות אותה, אבל היה לו את המבט הזה של הציפיה בעיניים ונכנעתי. והיא הייתה יפהפיה. היו בה צריחים ושערים סודיים, חניון תת קרקעי ואפילו רחבה למסיבות. אלמלא שבת, הייתי עושה לה בוק קטן למזכרת.

"אמא, אני רוצה לתכנן טירות כשאני אהיה גדול", הוא הכריז "איך קוראים לאיש שעושה את זה?".

"אדריכל, או מהנדס בניין, או הנדסאי, תלוי כמה קומות, ואם אתה מתעניין בעיקר קונסטרוקציה או רוצה להתמקד בפן העיצובי ו..."
"אז זה מה שאני רוצה להיות, אדריכל".

נכון שהוא רק בכיתה א', אבל אני אמא שחושבת רחוק, וברגע הראשון חשבתי שזה רעיון נהדר עבורו. שהוא משלב בדיוק את שני הצדדים שפועמים בו. התכנוני והביצועי. הלוגי והיצירתי. איזה פיצוח מבריק.

ואז הבנתי שזה לא יקרה. 
שיש סיכוי טוב מאד שעוד עשור, אולי פחות, כבר לא יצטרכו אדריכלים, בכלל, כי בעולם של lA הדבר הכי הגיוני הוא ללמד את האלגוריתם אדריכלות על ידי קריאה של אלפי שרטוטים של דירות ובניינים, לבקש ממנו לייצר שרטוט חדש על בסיס פרמטרים ואילוצים טופוגרפיים, ולקבל תוך דקה עשרה שרטוטים אפשריים. אז למה לשלם לאדריכל?

בדיוק כמו שזה לא יהיה הגיוני לשכור בונה אתרים, אם אפשר לתת לבינה מלאכותית איפיון לאתר שתוכנן ע"י צט gpt ולבקש ממנו ליצור ארבע גרסאות מעוצבות לאתר שעונה במדויק לאיפיון.

בדיוק כפי שלא יהיה עניין להעסיק אנימטור ליצירת דמות חדשה במשחק מחשב, אם אפשר ליצור אותה תוך שניה במידג'רני. או לשלם לאנליסט שמנתח דאטה ומספק מסקנות, כי רשתות הנוירונים ידעו להסיק אותם בצורה מהירה וחדה יותר.

במשך שנים הנחתי שההתפתחות הטכנולוגית פוגעת בבינוניים. באנשים הסבירים, אלה שהם לא העיפרון הכי חד בקלמר, שעושים עבודות משרדיות רפיטטיביות. או לחילופין, שהטכנולוגיה מתגייסת למשימות שהתוצר שצריכים להגיע אליו מובהק, סופי וידוע. זה יכול להיות תוצר מאד מורכב, אבל בעל תוצאה אחת עם הגיון לוגי מאד ברור. כמו תרגיל מתמטי. כמו דו"ח נתונים ארוך באקסל.

לפתע באה הבינה המלאכותית ומחדשת יכולות מיחשוביות אחרות לגמרי, כאלה שנחשבות לגביע הקדוש של עולם הכישורים והמיומנויות התעסוקתיות: יצירתיות, תכנון וניתוח אסטרטגי, הסקת מסקנות, היכולת להמציא יש מאין. לעבוד לפי מסגרת של תנאים ולייצר בה כמה אופציות שונות שיש בהן לא רק לוגיקה והגיון רציונלי, אלא גם שאר רוח.

לפתע הטכנולוגיה יכולה לא רק לספק תשתית למצגת, אלא ליצור את כל דפי המצגת לגמרי בעצמה, לעצב אותם בקונספט אחיד ולהציע ראשי פרקים מושכלים. שהתוכנה יודעת לא רק לעבד את הסאונד, אלא גם להבין הרמוניות ולהלחין את המנגינה. לא רק להריץ קוד אלא גם לכתוב אותו.

מה שהיה מלהיב בהתחלה, מוליד בי אט אט חרדה קיומית אמיתית לגבי העתיד שלי, ועוד יותר, העתיד של הילדים שלי, שגדלים לתוך עולם שיש סיכוי טוב מאד שלא יהיה בו מקום לכישרון עיצוב, ציור, כתיבה, עריכת וידאו, כשרון מתמטי או אנליטי. לא במובן שהם לא יוכלו להביע אותו, הם יוכלו, פשוט לאף אחד לא יהיה עניין לשלם עליו.

אני מבינה שאם פעם הטכנולוגיה דחתה את הבינוניות, היום היא דוחקת גם את המוכשרים. כי יש מצב שכישרון כבר לא יהיה סחיר. אלא אם כן אתה טאלנט שמצליח לחדש משהו שהטכנולוגיה לא הצליחה, וגם את זה יהיה אפשר לחקות אחרי שהאלגוריתם ילמד אותך.

מאז המהפכה התעשייתית ועד היום חברות קמו על בסיס השאלה איזה בעל מקצוע נוכל לייתר היום. יש בכך הגיון כלכלי רב. כח אדם מהווה את העלות הכי כבדה כמעט בכל פרויקט, ותוכנות ומכונות שקמו על בסיס האג'נדה הזו חוללו מהפכה בכל הנוגע ליעילות משרדית ותעשייתית וצמיחה מתמדת בשוק התעסוקה - כשאפשר לייצר יותר בפחות, כמות התוצר גדלה בעוד עלות ההפקה שלו יורדת. השאלה אם אנחנו לא נושקים לעידן בו אנחנו מייתרים באופן מוחלט את הצורך בבני אנוש כשותפים לתהליך היצירה. ואם ברגע שאנחנו עושים זאת אנחנו לא מאבדים את היכולת של האנשים, עבורם מופק המוצר, לשלם לנו. כי נלקחה מהם היכולת להתפרנס.

כרגע אנחנו עדיין לא שם. לא באמת. כעורכת תוכן שניסתה לייעל את העבודה באמצעות שימוש בצ'ט gpt, בארד וקלאוד גם יחד, אני יודעת שיש להם דרך ארוכה לעבור. עדיין לא הצלחתי לקבל טקסט שיכולתי להשתמש בו as is, כמו שלא הצלחתי לקבל עיצוב אוטומטי מקאנבה שעונה ב-100% לדרישה, או אתר אוטומטי שהופק באבחת מקלדת והיה מוכן לעלות לאוויר רגע אחרי. יש עוד דרך לתוצאה הסופית שמחייבת מגע יד אדם. אבל אני יודעת שהאלגוריתם יעבור אותה. זה יקרה עוד שנה, עוד שנתיים. אולי חמש. אבל זה יקרה.

אומרים שהדרך לנצח את המשחק זה ללמוד להשתמש בטכנולוגיה הזו ולמנף אותה. בעיני זה פתרון מאד קצר רואי, כי מה שמאפיין את הטכנולוגיות מהסוג הזה, זו קלות התפעול. בדיוק כמו זה שאתם יודעים לגגל לא נותן לכם יתרון בשוק העבודה, גם לדעת לג'נרט לא יהווה יתרון עוד שנתיים שלוש. פשוט כולם יידעו.

בייאושי הרב החלטתי לשאול את צ'ט gpt בכבודו ובעצמו עצמו אלו תחומי עניין בינה מלאכותית לא תצליח להחליף. זו הייתה התשובה:

תחומי העיסוק בינה מלאכותית שלא יהיו ניתנים להחלפה בצורה מידית כוללים:

"יצירת יצירות אמנות: יצירת יצירות אמנות שואפת להיות מקורית וייחודית היא תהליך שנתון ליצירתיות בראש ובראשונה. בלתי אפשרי להחליף את החשיבה היצירתית האנושית מתוך מובנים וערכים רגשיים" (נכון, למרות היכולת של הבינה המלאכותית ליצור, יש יצירות הנובעות מאינטואיציות שרק בני האדם יידעו להפיק. אך האם יהיה ניתן להתפרנס מזה?)

"יישום אתיקה וערכים בקהל הרחב: השימוש בינה מלאכותית לקידום ערכים ואתיקה בין האנשים כולל אמור שמירה על שיוויון זכויות, צדק חברתי וכבוד האדם. זהו דבר שדורש את התמיכה והתיעדוף של בני האדם עצמם, ולכן אין דרך להחליף את החוש האנושי לשיוויון ואת החשיבה הפילוסופית שלהם העומדת מאחוריהם" (אוקי, אז מינינו ועדת אתיקה לבינה מלאכותית, מה יעשו שאר האנשים בעולם?)

"עיסוקים הדורשים תפישה מולטידיסיפלינרית: ישנם עיסוקים שדורשים הבנה רחבה ומרווחת של מגוון תחומים מדעיים ואנושיים. לדוגמה, פיתוח מדעי ביוטכנולוגיה, גידול תאי גזע ופיתוח חומרים איכותיים. כאשר התחום מספק לאורך זמן את הידע הדרוש" (נכון, אבל לאורך זמן, דווקא הבינה המלאכותית תדע להציע מענה טוב יותר לתחומים שדורשים ידע מולטידיסיפלינרי, בגלל שהיא שולטת בכל כך הרבה נתונים מכל כך הרבה שדות תוכן, היא תדע לזהות דפוסים דומים בתחומי ידע שונים, לחבר ביניהם וליצור יש מאין)

"עיסוקים שדורשים התערבות פיזית: ישנם עיסוקים שדורשים יכולת אנושית מסוימת כמו עיסוק בחקלאות".

וגם "יכולת חברתית ואמפתיה: עבודה בה נדרשת תקשורת עם אנשים ואינטליגנציה ריגשית כמו עבודה סוציאלית, חינוך ועוד".

זה מה אמר. אז אחרי שניסננו את כל מה שלא נותן מענה אמיתי, נשארנו עם שתי קטגוריות: עבודת כפיים פיזית, כמו חקלאות או בנייה, שגם היא ברובה ממוכנת, או עבודה שדורשת יחס אישי ואינטליגנציה ריגשית כמו עבודה סוציאלית,  רפואה, סיעוד או חינוך והוראה.

ומה הבעיה שלי עם זה?
מוביליזציה.

נסכים שבעלי ההון ימשיכו להתפרנס. ברגע שאתה בעלים של נכס, של נדל"ן, של פטנט, או הבעלים של הטכנולוגיה עצמה, אתה מתפרנס מהתמלוגים שלה. משכירות, מדיבדנדים, משיתופי פעולה.

אנשים שאינם בעלי נכסים, שמגיעים משכבות נמוכות יותר, שאין להם כסף להקים עסק מצליח, עושים את הקפיצה שלהם בדרך כלל אמצעות השכלה והשתלבות בשוק התעסוקה.

שוק תעסוקה שלא יידע לתגמל כשרונות שיש בהם יחודיות, כשרון מתמטי, כשרון תכנות, כשרון עיצוב, ויציע רק עבודות שהמשותף להם הוא נוכחות פיזית או אנושיות, הוא שוק שיהיה קשה לבלוט בו. יותר מדי אנשים יתחרו על פחות מדי משרות, שכבר היום משלמים בהן שכר נמוך (לכו תבדקו כמה מרוויחה מטפלת בפעוטון, סניטר בבית חולים, פועל באתר בניה, טבח, ספר וכן הלאה).

העבודות המשרדיות לא תכחדנה, תמיד יזדקקו לבני אדם בראש הפירמידה. לשיקול דעת, ליד אנושית שמפעילה את המנגנון, למנהלים. סביר להניח שפשוט יזדקקו לפחות אנשים כדי להפיק את אותם התוצרים, ולכן גם על אותן משרות צווארון לבן יתחרו יותר אנשים, כאשר מרבית המאיישים כאן יהיו פריבילגים בצורה זו או אחרת.

טאלנטים תמיד ינצחו את האלגוריתם. ברונו מארס לא יוכל להיות מוחלף על ידי הולוגרמה ועיתונאי זוכה פוליצר תמיד יתעלה על צ'ט gpt, אבל הסטנדרט יעלה. עולם הכתיבה בתשלום יצטמצם לכתיבה מחדשת. צי שלם של עורכים, מגיהים וכתבים שאמונים על ידיעות אינפורמטיביות וקומוניקטים יחפשו דרכם מחדש, כי להיות מנסח מוכשר זה לא יספיק. 
כדי לפרוץ ככוכב טיקטוק, כמתכנת גאון, כעיתונאי פלא, כפרסומאי מבריק, התחרות תהיה לא רק מול בני אדם, אלא גם מול מכונה. אותה מכונה שגם קספרוב לא ניצח. מכונה שתהיה לכולם ביד ולכן לא יהיה לך יתרון בכך שאתה יכול להיעזר בה. ללא אותו אקס פקטור חמקמק שהופך אותך למשהו שהבינה המלאכותית לא יכולה לייתר, הומור ייחודי, סטייל מקורי, צורת ניסוח שמחדשת את השפה, רעיונות חוצי ז'אנרים - התחרות תהייה לא הוגנת.

האפשרות האחרונה למוביליזציה תישאר בתחום הקמת עסק (שדורשת בחלק גדול מהמקרים השקעה כספית) או בתחום ההמצאות. אם תוכל להמציא מוצר שלא קיים, אם יהיה לך פטנט, שם יהיה קשר להתחרות בך. השאלה אם היום זה עדיין אפשרי בדור בו המציאו כמעט את כל מה שהשכל הישר היה יכול להמציא ורוב הפטנטים החדשים מבוססים על ידע מקדים והשכלה טכנולוגית, כזו שמצליחה לחדש לעומק, שנרקמת על כתפי ענקים.

אז מה הפחד שלי? 
שאדם שלא יצליח להיות "מישהו", דהינו טאלנט בלתי ניתן להחלפה, ספורטאי צמרת, אם לא יהיה  לו נכס שה-AI לא יכול לתת לו מענה (נדל"ן, פטנט), אם הוא לא יהיה האדון של הטכנולוגיה, ואם בנוסף לכל לא תהיה לו אינטליגציה ריגשית ברמה מאד גבוהה, הוא יהיה במאבק מתמיד.
 

אין לך? לך לעבודת כפיים. לך ותהיה אח סיעודי. תבנה בתים. תלמד טבחות רק כדי לגלות רגע אחרי שהמסעדה בה עבדה מחליפה אותך במדפסת תלת מימד שמייתרת את הצורך בשף.

מי שנובר קצת אחורה בציר הזמן יודע שנבואות זעם מהסוג הזה היו תמיד. שכל חדשנות "משבשת" הולידה חרדה בקרב אותו הדור ותסריטי אימה. ואיכשהו האנושות תמיד הצליחה לקחת את הטכנולוגיה ולהפוך אותה למנוע רב עוצמה, להוליד סטנדרטים חדשים וגם להמציא את שוק התעסוקה מחדש, תוך כדי גיחוך על אותו דור מיושן ומאוים שבמקום לחבק את הטכנולוגיה, התחבא מפניה. למדתי את כל המאמרים הללו לתואר וצחקתי גם אני, עד שפתאום אני ניצבת מול אותו מיצג וכבר לא בטוחה. האם המירוץ לייתר את המגע האנושי לנצח יהיה אינסופי ורק יתאגר אותנו לטפס קומה אחר קומה מעל המיומנויות הרגילות שלנו, או שמתישהו נגיע לקומה האחרונה ונגלה שכמעט ואין עוד מדרגות למעלה, חוץ מעלית גג קטנה ליחידי סגולה?

אני לא קומוניסטית ואף פעם לא הייתי, ובכל זאת המחשבה שחולפת במוחי בהקשר הזה הוא שאולי כאן בדיוק המקום של המדינה להיכנס. לא כמממנת. לא כמעסיקה שצריכה לתת פתרון לים מובטלים על חשבון משלמי המיסים, רגע אחרי שהיא פיטרה אותם כי המערכות הממשלתיות התייעלו מספיק בשביל להזדקק לרשת של פקידים, אלא כיזמת סטרט אפ. כמפתחת. ככזו ש-own את הטכנולוגיה. אני מדברת על ההפך מהפרטה. להפוך את רשות החדשנות לקרן הון סיכון שמשקיעה ברעיונות גדולים בשלב מאד התחלתי, כדי להיות בעלת אחוזים משמעותית. להקים חטיבה אזרחית של 8200 ולמכור את הפיתוחים שלה בעולם. לעשות אקזיט מטכנולוגיה מתקדמת שהיא אחראית לקיומה, ובכך לפחות להבטיח שהכסף שיכנס מכל ההון האנושי שנחסך יזלוג אל האזרחים ויתרום לרווחתם ולא יצטמצם לכמה חברות טכנולוגיה בודדות. ועד אז, אולי פשוט כדאי לוודא שאנחנו לפחות מושקעים במניות הנכונות.