לזכרו של גיא בלילה ז"ל

צילום: רותם ירון

פגשתי את גיא לראשונה מתחת למשרדי חברת ההפקה של יואב גרוס שהפיק את בני אור. את הניצוץ בעיניים היה אפשר לזהות כבר מעבר לכביש ברמת החייל. הוא סיפר לי על עצמו ועל הדרך הארוכה והמתישה של בריאת הסדרה הזו. דיברנו על העולם הויזואלי של ״בני אור״ ודי מהר מצאנו את החיבור בין המילים שכתב לחזון הויזואלי שאני דמיינתי, רציתי שגיא כיוצר ירגיש בטוח שהוא מפקיד בידיי כצלם את התסריטים שכתב ועברו כל כך הרבה עד שהגיעו להפקה. בסופו של דבר זו הרי אחריות לא קטנה…

 את הפגישה הזו לא אשכח. היא לא היתה ארוכה בכלל אבל היתה בה תחושה של אמון מלא, הבנה הדדית ובעיקר רצון עז משני הצדדים ותשוקה לייצר קולנוע, הוא- לספר את סיפורו מתוך מילותיו ואני - להפוך אותן לאימג׳ים, לפריימים, לתחושות.

ואז הקורונה היכתה- והצילומים נדחו רגע לפני שהתחילו. והחלום שוב התרחק, ההפקה נדחתה למועד לא ידוע. וכיוצר, כחולם, כאדם שניצב רגע לפני הגשמת חלום זה בטח היה לו קשה מאוד. זה כבר היה בהישג יד ונדמה היה שבני אור צריכה לעבור עוד מבחן, עוד זמן, כאילו כדי לוודא שכשיגיע הרגע הנכון- זה באמת יהיה זה. ולאחר דחייה של כמעט ארבעה חודשים זה קרה.

ויצאנו לדרך, גיא היה שם במלוא הדרו. זה היה שלו. התעקש על מה שחשוב ולעיתים על מה שגם פחות, חיפש את האמת והאותנטיות בכל פריים, עמד באדיקות על כל מילה שכתב בתסריט איך ומתי צריכה להאמר על ידי השחקנים. זה היה שלו והוא אחז בזה כל עוד ניתן.

היתה אמת גדולה בכל מה שגיא רצה להביא אל המסך, בתוך התסריטים שתמיד מקוצצים, בתוך לחץ ימי הצילום, עם השעות הנוספות והימים החמים בבאר שבע,  ובעולם הזה, עולם הטלוויזיה והקולנוע שבו כולנו ״משקרים״ ו״מרמים״ כל הזמן, גיא התעקש על האמת שלו, על הסיפור שלו. וזה לא מובן מאליו. לא מובן מאליו בכלל. הערכתי אותו מאוד אותו על כך. ולעיתים זה היה מרגש לראות כמה נלהב, כמה יצר, כמה אומץ וכמה התשוקה מייצרת כוח יצירה מתפרץ שיש בו כדי להביא את הדברים כמו שרצה.

גיא הבין וידע שעכשיו זה הזמן-עכשיו מצלמים וזה המאני-טיים שלו. על מה שיתעקש עכשיו זה מה שיקבל על המסך אחר כך. ועל כך הערכתי אותו יותר. זה היה הילד שלו. בריאת הסדרה.  כאדם הרואה את חלומו מתגשם לנגד עיניו והוא נוכח בו ומבין- יתכן וזה לא יקרה שוב. וכמה זה עצוב כעת לדעת, שזה לא יקרה שוב.

והיה לא קל. היה לא קל בהכנות ולא קל בצילומים ולא קל בעריכות. אבל הסדרה הזו שגיא כתב על חייו שלו (עם אלעד ביטון) נכתבה באומץ רב ובתשוקה גדולה. 

הסדרה הזו נעשתה מתוך אהבת קולנוע, מתוך אותנטיות עצומה לספר סיפור שקרה באמת ומתוך מוחו של אדם שהתעקש שנים על גבי שנים ונלחם כדי להביאה למסך. ובצדק. כל היוצרים השותפים לעשייה וכל הצוות על הסט ראה את המחוייבות הבלתי מתפשרת והראויה להערכה של יוצר אמיץ ונועז, בטוח בעצמו ובמילותיו ובעיקר- יודע שזה הזמן שלו להגשים את חלומו.

את בני אור צילמנו לפני שנה וחצי . מאז אנשים התפזרו והמשיכו הלאה לדרכם זו או אחרת. בני אור היא חוֹתם. בני אור היא אבן דרך ליוצרים לא להתפשר, ללכת אחר החלום גם אם לוקח זמן והדרך רצופה בקשיים ובמהמורות. בני אור תישאר לנצח כהגשמת החלום של גיא בלילה.

הצלחת גיא. הצלחת לייצר סדרה. הצלחת להביא את עולמך אל המסך. הצלחת לספר את סיפורך. הצלחת שישמעו ויראו ויאהבו את מה שעשית.

וכן, הצלחת גם להקים משפחה- משפחת בני אור.