פסטיבלי סרטים אונליין - המדריך המלא

צילום: Unsplach / Felix Mooneeram

אחרי שדוקאביב הכריזו שהפסטיבל, למרות הדחייה, עומד להיות וירטואלי. אחרי שהבנו שהקורונה הולכת להיות איתנו למשך תקופה, כדאי לחשוב על איך אפשר לצמצם את הנזק של הפסטיבלים הוירטואלים, ובכלל לחשוב קצת על המקום של פסטיבלי הסרטים בחיינו באופן כללי.

לצערי הפכתי ״למומחה״ לנושא בעל כורחי. הסרט התיעודי שביימתי ״ The Prophet and the space aliens״, או בשמו העברי, ״המקצוע: נביא״, aהיה אמור לעשות את הבכורה שלו ב CPH:DOX, ולהמשיך לעוד  פסטיבלים כמו סלוניקי, DocEdge ועוד, לא זכה לראות את המסך הגדול. כל ההקרנות שהיו לו מאז שיצא היו הקרנות בפסטיבלים וירטואליים.

השורה התחתונה- זה מבאס מאוד.

אני מבין שפסטיבלי הסרטים נמצאים במצוקה, הם חרדים לפרנסתם, חרדים להמשך קיום הפסטיבל. אבל מנהלי הפסטיבלים צריכים לזכור שגם היוצרים נמצאים במצוקה. הפקות נעצרו, צילומים בחו"ל לא אפשריים, ובלתי אפשרי לדעת בוודאות מתי נחזור לשגרה.

לפני שאמשיך לדבר על האם כדאי להשתתף בפסטיבל אונליין או לחכות לזמנים טובים,  ועל מה כדאי לדעת ולשאול לפני שלוקחים החלטה אם להשתתף בפסטיבל וירטואלי, כדאי לדבר קצת על המקום של פסטיבלי סרטים ב"שרשרת המזון" של הסרט ועל מערכת היחסים בין יוצרי הסרטים לפסטיבלים.

אני לא יכול להגיד שקופחתי על ידי הפסטיבלים במהלך השנים שאני עושה סרטים.

הסרט הראשון שלי ״מרתה ולואיס״ השתתף בתחרות סרטי הביכורים באידפ״א - ״הגביע הקדוש״ של הקולנוע הדוקומנטרי והמשיך לסבב פסטיבלים נחמד, לא רע בשביל סרט נטול תקציב לחלוטין שלא קיבל תמיכה של אף קרן וגוף שידור. הסרט השני ״מחסומים״- כבר הפך ללהיט פסטיבלים מטורף- הוא זכה בפרס הגדול באידפ״א, והמשיך לזכיות בפרס הגדול בהוטדוקס, סאן פרנסיסקו ועוד, הוא זכה ביותר מעשרים פסטיבלי סרטים והשתתף בקרוב למאתיים פסטיבלים. גם הסרטים שבאו אחרי (סך הכל ביימתי שבעה סרטים תעודיים ארוכים), הסתובבו וזכו בפסטיבלים רבים. ברלין, סאנדנס, טרייבקה, לונדון, סיאול, מלבורן, בואנוס איירס, ועוד ועוד.

פסטיבלי הסרטים הפכו חלק מחיי, כרטיס הזהב של הנוסע המתמיד של אלעל שהחזקתי בארנק היה ההוכחה הפיזית. אני לא מספר את זה בשביל להשוויץ (אולי קצת כן…) אלא בשביל להגיד שאני מבין לעומק את העולם הזה, ושאני לא בא ממקום של כעס או קיפוח.

מה החשיבות של פסטיבלי סרטים עבור היוצרים?
אחרי עבודה קשה וארוכה שיכולה להימשך שנים, הקבלה לפסטיבל סרטים ״שווה״ היא סוג של טפיחה על השכם, חותמת איכות.  הסרט הצליח להתקבל למסגרת שהקבלה אליה קשה- בפסטיבלים הגדולים היחס הוא אכזרי, על כל סרט שמתקבל יש לפחות מאה שלא התקבלו.

הגופים המשדרים שתמכו בסרט מרוצים שבחרו בך, והקרנות שתמכו בסרט זוכות לניקוד עבור כל פסטיבל חשוב שהסרט מתקבל אליו. (פותח סוגרים קצרים על האבסורד האידיוטי של שיטת ההגשה האנונימית שמכשילה, מעכבת, וכפוית טובה. המדד שמנבא בצורה הכי טובה את הצלחתו של סרט הוא זהות היוצרים- באופן חד משמעי).

לפסטיבלי סרטים יש גם תפקיד "פסיכולוגי". אמרה ידועה אומרת: שיר לא מסתיים- הוא ננטש. זה נכון עוד יותר לגבי סרטים, וכל סרט צריך קלוז׳ר, סגירת מעגל. עבורי פסטיבלי הסרטים היו ״הקלוז׳ר״. רגע סמלי בו הסרט יוצא לעולם ופוגש את הקהל שלו. החשיבות הפסיכולוגית של הרגע הזה היא עצומה, קשה לעבור לסרט הבא מבלי שהסרט הוקרן ופגש את הקהל שלו.
המפגש עם הקהל, השאלות ותשובות בסוף הסרט, השיחות שאחרי, הפידבק המיידי הוא מדהים, מתמרץ, מתגמל. אתה רואה באופן מיידי ובלתי אמצעי אם הסרט עובד. האם הקהל מגיב במקומות הנכונים, צוחק, בוכה.
אתה מרגיש את האנרגיה באולם.

השאלה הכי נפוצה בין במאים בפסטיבלים: הייתה לך הקרנה טובה? כן, יש דבר כזה. זה לא תלוי רק במספר הכרטיסים שנמכרו, יש הקרנות שיש בהן חשמל באוויר.
 
ואפילו לא דיברנו על חווית הצפייה הקולנועית, כבר כמעט שכחתי כמה אני אוהב ללכת לקולנוע בגלל הקורונה הארורה. הצפייה על מסך גדול היא משהו אחר, אתה שוקע למשך שעה וחצי, קצת יותר או קצת פחות, לעולם אחר. אתה מקדיש את תשומת לבך המלאה לסיפור שמספרים לך, אתה מבקר בעולם חדש. ללא הסחות דעת, ברמת קשב וריכוז שאי אפשר להגיע אליה בבית. אתה נהנה מהאיכות הגבוהה ביותר שהסרט יכול להציע, התמונה והקול בקולנוע הם לא משהו שאפשר לשחזר בבית.
מרבית הסרטים התיעודיים לא יזכו להפצה מסחרית, וגם אם אם תהיה הפצה מסחרית היא תהיה מאוד מוגבלת ומצומצמת. כלומר רוב היוצרים לא יזכו לקבל פידבק מהקהל שלהם, לראות אותו מגיב בזמן אמיתי ליצירה שלהם. הפסטיבלים הם הרבה פעמים המקום בו היוצר יקבל את הסיפוק הגדול ביותר.
 

אלמנט משמעותי נוסף בפסטיבלי סרטים הוא החלק החברתי. אתה זוכה לצפות בסרטים של יוצרים אחרים, זו חוויה מפרה מאין כמוה. אתה פוגש את האנשים מאחורי הסרטים , הקולגות שלך. האנשים היחידים בעולם שמבינים מה המשמעות של לעשות סרטים, מבינים את הקשיים, את הכשלונות והניצחונות. עד היום כמה מחברי הטובים הם אנשים שפגשתי בפסטיבלים. הם אנשים שאתה משתף איתם לפעמים פעולה בסרט הבא, או שאתה יכול להתייעץ איתם, לחשוב איתם. זו העילית של יוצרי הקולנוע, הם הופכים לסוג של משפחה.

ויש כמובן את הצד המסחרי- לרוב בפסטיבלים יש גם שוק ופיצ׳ינג, הסרטים של היום והסרטים של מחר נפגשים. קל יותר לשכנע משקיע להשקיע בסרט החדש שלך אחרי שהוא ראה את הקהל מחושמל בהקרנה של הסרט הנוכחי בפסטיבל. אותו הדבר נכון גם לגבי סוכני מכירות ומפיצים. ״הבאז״ שסרט יכול לעשות בפסטיבל, הדיבורים עליו בארוחות ערב ובמסיבות. אף פסטיבל וירטואלי לא יכול לעשות את זה. אף זום בעולם לא יכול להשתוות לזה. והביקורות- הצפייה של עיתונאים בסרט , באולם, עם קהל, יוצרים חוויה אחרת לגמרי.ברור שעיתונאי או מבקר קולנוע שרואה את הסרט על מסך המחשב בבית יגיב אליו בצורה אחרת מאשר מישהו שראה את הסרט בפסטיבל, על מסך גדול עם קהל.

 ובואו לא נשכח שפסטיבלים זה כיף גדול. לכמה רגעים אתה לא יוצר סרטים שנגרר ממקום למקום עם המצלמה, החצובה והתאורה. ישן במקומות עלובים כי התקציב לא מאפשר, עורך בחדר של הילדה שלך כשנגמר התקציב ומתחנן מאנשים לטובות. לרגע אחד אתה איש מכובד, איש העולם. נוחת בשדה התעופה ופוגש מתנדב נלהב עם שלט עם השם שלך, מגיע למלון נחמד, הולך לקוקטיילים. זה כיף, לא צריך להפחית מחשיבותו של הכיף. באחת מהטיסות, לאחר יותר משנה של הסתובבות בעולם עם ״מחסומים״, עשיתי חישוב שהכסף שהוציאו עלי בטיסות, מלונות ואירוח עבר מזמן את תקציב ההפקה של הסרט.

 
לסיכום החלק הזה- פסטיבל וירטואלי תמיד יישאר צל חיוור, עלוב, חלוש ומסכן של פסטיבל סרטים אמיתי. אבל אנחנו בעולם בו פסטיבלים אמיתיים יהיו נדירים בתקופה הקרובה, אז בואו נראה מה אפשר לעשות, לאור המעבר מפסטיבלים אמיתיים לוירטואלים.

 
מה כן אפשר ללמוד מהניסיון שלי בפסטיבלים הוירטואלים, ומה צריך לשאול את מארגני הפסטיבל לפני שאומרים כן?

האם הסרט יוקרן במסגרת VOD או בהקרנה ישירה? יש גישות שונות לנושא.
הקרנת VOD היא הקרנה בה הפסטיבלים נותן לינק לסרט לצופה שרואה אותו בזמנו החופשי. לדעתי הקרנות VOD בפסטיבלים מפספסות את המטרה. ישנם פסטיבלים שמתוך פחד לאבד קהל מאפשרים לראות את הסרט בהפסקות, הצופה יכול להתחיל לצפות ביום ראשון , להמשיך ביום שני ולסיים ביום שלישי. אני גם רואה ככה סדרות בנטפליקס או סרטי VOD, זה נוח ומפתה. אבל הרעיון בפסטיבל סרטים הוא לשבור את מסגרת והרגלי הצפייה הביתיים.  זו לא דרישה כל כך גדולה מהצופה להתחייב לראות את הסרט ברצף, בדיוק כמו שהיה עושה בפסטיבל סרטים או בקולנוע. חיסרון נוסף הוא נושא הQ&A, סיונות לתאם שאלות ותשובות בסוג הקרנה כזה, נחלו כישלון חרוץ בפטיבלים שניסו את זה. הסיכוי שמישהו יתעניין ויצטרף למפגש כזה מספר ימים אחרי שראה את הסרט, ואחרי שראה עוד 5-6 סרטים אחרים הוא קלוש.ב מידה והפסטיבל בוחר באופציה של VOD כדאי לברר עוד כמה דברים: האם הסרט פתוח לצפייה חד פעמית? האם אפשר להפסיק ולחזור לראות את הסרט?  האם הסרט פתוח רק לצפייה או גם להורדה? מה פרק הזמן שניתן לצפות בסרט?

 
הקרנה ישירה היא הקרנה בה לסרט יש שעת התחלה וסיום בהן הוא פתוח לקהל, בסופה של ההקרנה, אם הפסטיבל מספיק ״מתוקתק״ יהיה גם Q&A, שאלות ותשובות בזום. זה אפשרי מבחינה טכנולוגית כמובן, זה דורש הרשמה מראש של הצופים לזום. (יהיה טוב אם מנהלי הפסטיבלים יכבדו את היוצרים ויחלקו איתם את רשימת המשתתפים בזום. זה משהו שבו יש יתרון לפטיבל וירטואלי- בניית קהל ורשימת תפוצה עבור יוצרי הסרט). לדעתי כיוצר זו האופציה העדיפה. פסטיבל סרטים, כפי שמרמזת המילה פסטיבל הוא משהו חגיגי, אירוע, וצריך להתייחס אליו ככזה.  אני חושב שיש יתרון גדול גם מצד הפסטיבל למצב את הסרט כארוע.

האם הסרט יהיה גיאו בלוקד? כלומר חסום לצפייה רק במדינה בה הפסטיבל מתרחש. מרבית הפסטיבלים מתחייבים לחסימה כזו, אבל במקומות גדולים כמו ארצות הברית וקנדה זה בעייתי מאוד, גם חסימה לאיזור מסוים הורגת את האפשרות של הסרט להציג בעוד פסטיבלים באותה מדינה. ובנוסף לכך אנשים רבים משתמשים בVPN שמאפשר להם לראות את הסרט מכל מקום בעולם. אי אפשר לחסום הרמטית צפייה של אנשים בסרט, והסכנה של הפצה פירטית גוברת מאוד.

כמה צפיות הפסטיבל מוכר לסרט?
זו גם שאלה חשובה מאוד אם אתם מתכננים הפצה של הסרט לאותה מדינה. כמות גדולה של מכירת כרטיסים תפגע בהכנסות העתידיות שלכם ממדינה זו, בעיקר בקולנוע תיעודי. ועכשיו אני רוצה לפתוח סוגריים גדולים לגבי הנושא הכספי של הפסטיבלים. נוצרה נורמה שכשהסרט נמצא בתחרות, היוצרים לא מקבלים דמי הקרנה. למה? כי יש אפשרות לזכות בפרס כספי, שיקולי יוקרה וקידום וכו, הפסטיבל מזמין את היוצר לפסטיבל ומשלם עבורו כרטיס טיסה, מלון ושהות- לכל אלו יש מחיר.  אבל בואו נלך צעד אחורה ונדבר רגע על הנושא הכספי של פסטיבלי הסרטים. למרות שפסטיבלי הסרטים הרבה פעמים נושאים דגל חברתי ושיוויוני, והסרטים שמוצגים בהם נוגעים הרבה פעמים לזכויות אדם. פסטיבלים רבים מתנהלים בחוסר שקיפות ובכלכלת שוק חופשי. כשפסטיבל רוצה סרט הוא ישלם לו גם אם הוא בתחרות, הסכומים שונים מאוד מסרט לסרט,אין תעריף קבוע לסרטים. באותו פסטיבל סרטים שונים יקבלו דמי הקרנה שונים.

בפסטיבלים וירטואלים הנושא הכספי טעון יותר, היוצר לא זוכה ליהנות מההטבות של פסטיבל פיזי- הוא לא יגיע לפסטיבל, היתרונות הכלכליים של קידום, מכירה, הפצה, נטוורקינג וכו' יהיו נמוכים הרבה יותר. לכן חשוב אילו יותר לשקול ולחשוב שוב על מערכת היחסים הכספית בין הפסטיבל ליוצרים.

יש פסטיבלי אונליין שהבינו שגם היוצרים נמצאים במצוקה והם חולקים את דמי הכרטיס עם היוצרים, ויש כאלו ששומרים את מלוא הכרטיס לעצמם.  בעקבות המחשבות הללו הצעתי לדוקאביב מודל חדש של חלוקה בין היוצר לפסטיבל, מודל הדומה לשיטת התמחור של וולט או אובר, ובו יהיה אפשר לתת טיפ לבמאי, בדומה לטיפ שניתן שליח, או לנהג באפליקציות הנ״ל. אני מקווה שמודל זה יתפוס תאוצה.

 
האם הפסטיבל הוירטואלי לוקח בחשבון את קהילת יוצרי הסרטים? בחלק גדול מהפסטיבלים הוירטואלים שהשתתפתי בהם לא הייתה לי גישה לצפייה בסרטים האחרים בפסטיבל, לא היה מפגש , גם אם וירטואלי עם היוצרים האחרים. לא מאוד קשה לארגן ״קוקטייל וירטואלי״ בזום ליוצרי הסרטים. כמובן שזה לא יהיה הדבר האמיתי אבל זה יותר טוב מכלום.

 
עד כמה הפסטיבל מתכוון להשקיע ביחסי ציבור, והאם הם יפצו על החסרונות של הקיום הוירטואלי בצורה כלשהי? איך הם יעזרו לקדם את הסרט? האם הם יעשו מאמץ גדול יותר אל מול העיתונות? רצוי לפחות שהסרטים יקבלו סקירה גדולה יותר מצד מבקרי הקולנוע.
 

לסיום, אנחנו נכנסים לעידן חדש בו מרבית הפסטיבלים יעברו בסופו של למודל היברידי, בו בנוסף למהדורה הפיזית יתקיימו גם הקרנות אונליין. צריך לנצל את רעידת האדמה שנוצרה על מנת לחשוב בצורה חדשה על המודל הקיים של הפסטיבלים. לשפר את היחסים בין היוצרים לפסטיבלים, ולחשוב איך יוצאים מהמשבר הזה.
האם כדאי להשתתף בפסטיבלים הוירטואלים? אין לי תשובה חד משמעית. האם הברירה שלא להשתתף כלל או לדחות את היציאה של סרט עדיפה? לא לכל הסרטים יש את הפריבילגיה הזאת, לפעמים יש מועד שידור טלוויזיוני שאי אפשר לדחות, לפעמים לסרט יש פג תוקף בגלל הנושא או הגיבורים. אלו שאלות מורכבות ולא חד משמעיות.

יואב שמיר הוא יוצר דוקומנטרי ותיק  לאתר הסרט המקצוע-נביא