מבצע הקש בדלת ליוצרים או איך זה שהתרבות בארצנו הפכה מאחריות מדינית לאחריות קהילתית?

צילום: אימג'בנק- מראות אימג'

עד לא ממזמן, ליוצרי קולנוע בישראל היו שתי דרכים לממן את היצירות שלהם: האחת, דרך קרנות קולנוע שונות והשניה במימון פרטי

עולם האינטרנט המשמש בין היתר ככלי שחושף ומשתף, מאפשר ליוצרים לגייס את כספי המימון על ידי תרומתם של הגולשים השונים דרך אתרים המיועדים במיוחד למטרות אלו. בזירה הבינלאומית אפשר למצוא את האתרים "קיקסטארטר" http://www.kickstarter.com /(המיועד לאמריקאים בלבד), "אינדיגוגו"http://www.indiegogo.com/  ואצלנו את האתרים "מימונה"http://www.mimoona.co.il/  , “הדסטארט"http://www.headstart.co.il/  ו"סטארטארט"http://www.startart.co.il/ .

כל אחד מהאתרים הללו מאפשרים ליוצרים לספר על עצמם, להציג את הסרט שלהם ולתאר בדיוק באיזה שלב הוא נמצא ומכאן למעשה מתחיל מסע גיוס הכספים. וכדאי להפוך את כל המטרה למשימה משותפת ורצינית בדרך כלל מציבים תאריך וסכום יעד אליו רוצים להגיע.

ומה יוצא לגולשים הפילנטרופים מכל העסקה? בסכומים של חמישה עד עשרה דולר יקבלו אזכור ותודה בקרדיטים של הסרט ובסכומים של אלפי דולרים ומעלה יספקו קרדיט מכובד של מפיק בכיר בתחילת הסרט, פגישה או ארוחה עם הבמאי. נכון, לא מדובר בסכומי עתק, אבל כן עדיין מדובר בסכומים שיכולים לעזור ליוצרים בעבודה.

בעולם מושלם זה נשמע כמו רעיון אידיאולוגי מקסים, אך היות ואיננו חיים בעולם כזה, קשה שלא לתהות האם זה לגיטימי לבקש מאחרים לשלם על דבר שאתה חפץ בו? ו/או ממתי היצירה האישית הפכה להיות תחת אחריותינו הכלכלית? ברובנו קיים הצורך לעזור ולתרום ובמיוחד לאלו שבאים מהתחום וחולקים את אותן מצוקות, אבל מה קורה כשרף מבקשי התמיכה גדל מפרויקט אחד לחמישה בחודש ובתעשיה קטנה כשלנו, סביר להניח שאתה באופן אישי מכיר גם חלק מהיוצרים ולא מעוניין לעשות איפא ואיפא.

"אני חושבת שמטבע הדברים מי שיותר חשוף לגיוסים כאלה הם אנשים או חברות מלב התעשיה של התחום: מוסדות ללימודי קולנוע, מפיקים, חברות הפקה, דמויות מפתח, מנהלי אתרים ובלוגים בתחום וכו' שמגיעות אליהן פניות רבות מדי מכדי שיוכלו לעזור לכולם וזה כן יכול לתסכל" אומרת אליה אלון הכהן, מנכ"לית אתר "סטארטארט"

"ולכן אחד הדברים החשובים בסיום קמפיין הוא תמיד להודות לכולם, לכל מי שרצה ולא הספיק, לכל מי שרצה ופשוט לא יכול ולא לתת לאנשים להרגיש שהם חייבים לך או שהם לא בסדר, זו בכלל לא האווירה שאנחנו מכוונים אליה, מדובר פלטפורמה שמאפשרת קשר ישיר בין היוצר לבין קהל פוטנציאלי, באופן עצמאי וללא תיווך. זו במה שמאפשרת ליוצר להראות מה הוא רוצה ויודע לעשות".

הקריטריונים להעלת קמפיין גיוס מסוג זה הוא הצגת מוצר שמשתייך לאחד מקטגוריות היצירה שמופיעות באתרים השונים. מסתבר שכל אחד שעומד בקריטריונים יכול להשתתף, החל מיוצרים בתחילת דרכם וכלה בכאלו בידוענים משופשפים בתחום.

"זו בהחלט פלטפורמה טובה שעובדת בעיקר על מעגלי המשפחה, חברים וחברים של חברים. אומר איתן גפני, במאי הסרט "בשר תותחים" שגם פרסם בקשה וטריילר לסרטו כדי לגייס כסף נוסף. "אנחנו גייסנו בצורה דומה לפני כשנתיים, שאף אחד כמעט לא הכיר את זה, ועכשיו כשזה נהיה טרנד אני יכול להבין למה זה גם יכול להרגיז.

בגדול זה דבר מאד חיובי, וגם אמנים גדולים מבינים ששווה לפנות ישירות למעריצים שלהם מאשר ללכת לחברות תקליטים. אפילו שמעתי שדיויד פינצ'ר הולך לגייס כספים מהקהל עבור סרטו הבא, אבל אנחנו מדינה צינית ואני לא חושב שזה יחזיק בישראל מעמד הרבה זמן, כאן זה בסה"כ עוד סיידאפקט של האינטרנט, זה התחיל מגיוס כספים להייטק וסטארט אפים ושם זה ישאר כי זה הכי נכון עבור התחום".

“בשר תותחים" אגב לא הצליח לגייס את מלוא הסכום ולכן הכסף הוחזר לאלו שהשקיעו,בכל זאת העבודה על הסרט נמשכה.

"אני חושבת גיוס כספים מטעמי יוצרים, רק יצמח ויתפתח לעולמות נוספים כי זה עונה על צורך. בישראל, תקציבי אמנות קטנים ונדחקים לעומת תקציבי בטחון ומשם זה מתחיל, ולכן הראייה צריכה להיות ראייה לטווח ארוך. הכיוון הוא ליצור יותר ויותר קשרים ישירים בין היוצרים לבין האמנים וכך ניתנת לקהל זכות בחירה במה לצפות, ובנוסף יוכלו להיווצר קשרים עסקיים כי תינתן האופציה למשקיעים להנות גם הרווחים, לדוגמא לקנות חלק מזכויות הפצה לסרט" מסכמת אליה.

אגב עניין הדיויד פינצ'ר נבדק ואכן הוא מגייס כספים דרך קיקסטארטר לסרט אנימציה בהפקתו הנקרא

The Goon