מוכרים סודות עם יואב אסיף
צילום: דייב סוויני ומירי פורמן
יואב אסיף הוא כותב, מלחין, מעבד, מפיק מוזיקלי ואיש סאונד. הוא עבד ועובד עם אמנים בולטים, ביניהם יהודה פוליקר, גידי גוב, ברי סחרוף, אביתר בנאי ועוד. לפני מספר שנים הקים בתל אביב את "יויה-מיוזיק", חממת יצירה והפקה מוזיקלית לאמנים, לתיאטרון, לקולנוע ופרסומות. יואב אסיף מלמד הפקה מוזיקלית, היבטים חוקיים בתעשיית המוזיקה והפקת ג'ינגלים באוניברסיטת אריאל במסלול הנדסאי סאונד.
מהו בעצם התפקיד של מפיק מוזיקלי?
המפיק המוזיקלי למעשה אחראי על איך השיר או היצירה ישמעו בסוף התהליך, כלומר יש לו המנדט להכריע לגבי אספקטים שונים כמו צבע הפקתי, אנרגיה ודינמיקה כללית וכן הגשת השירה ע"י האמן המבצע . למשל, המפיק המוזיקלי יכול לבחור את כלי הנגינה והנגנים שיקחו חלק בהקלטות ולהחליט על מבנה והתפתחות היצירה. אחד התפקידים החשובים של המפיק הוא לתעד את האמן במיטבו, כך שהמסר הנמצא בבסיס השיר יוגש לקהל המאזינים כשהוא אותנטי ככל האפשר- שייצא מן הלב וייכנס אל הלב. לכן מפיק מוזיקלי צריך להיות גם קצת פסיכולוג. ישנם מפיקי-על שלא ממש יודעים לנגן או לעבד אבל בהחלט יודעים איך להוציא מהאמן ביצועים מרגשים. אגב, היום רואים בשטח יותר ויותר מפיקים מוזיקלים בעלי ידע רב- שגם יודעים לנגן, לעבד, לתזמר וגם יודעים לבצע תהליכים טכניים של מיקס ומאסטרינג, שלהם, בסופו של דבר, השפעה אומנותית מכרעת באשר לאיך שהיצירה תישמע.
מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום?
את העבודה הראשונה כמפיק עצמאי קיבלתי מחברת תיווך. נתבקשתי לכתוב, להלחין, לעבד, להקליט ולמקסס ג'ינגל רדיו בן 30 שניות. חשוב לציין שלרגע הזה קדמו כמה שנים של עשייה מוזיקלית כמפיק מוזיקלי שכיר, נגן אולפן, איש סאונד P.A וכן טכנאי הקלטות שכיר. אם אני הולך עוד אחורה אז כבר בתיכון ישבתי שעות מרובות על הסיקוונסר של בית הספר (סינטיסייזר שמאפשר הקלטה מרובת ערוצים) והכנתי פלייבקים לאירועים וטקסים בית ספריים. כבר אז, כמעט בלי לדעת, נדרשתי לקבל החלטות באשר לעיבוד, צבע הפקתי וכן התפתחות מבנית ודינמית – החלטות שגם היום מהוות למעשה חלק מהותי בתהליך הקרוי הפקה מוזיקלית.
מה עושה לך את היום?
באופן כללי אני מאוד אוהב להביע את עצמי מבחינה אומנותית ומקצועית- אם זה כתיבה, הלחנה, עיבוד, מיקס או סתם ללמוד כלי נגינה חדש ולהיות מסוגל לעשות משהו שלא ידעתי לעשות קודם, כמובן שגם מילה טובה או מחמאה, מאמן אתו אני עובד או מתלמיד שלי, שבחר להיעזר בי, יכולה בהחלט לרגש ולשמח.
איזה חלק מהעבודה אתה פחות אוהב?
אני פחות אוהב ליישר טרק שירה (לתקן אי דיוקים בשירה) למרות שאני טוב בזה. ביישור אי-דיוקים של אמן מבצע צריך, מעבר ליכולת מוסיקלית גם להיות סוג של פסיכולוג ובכל רגע נתון להרגיש האם המסר עבר או לא עבר. זו עבודה שחורה, מתישה, סיזיפית אבל כשעושים אותה טוב והכל מצלצל נכון ומרגיש נכון זה משדרג לחלוטין את התוצאה הסופית. חשוב לציין שלא תמיד מתקנים הכל, לעתים נשאיר במקור אי-דיוקים כדי להמשיך לשוות אופי אותנטי להגשה, לפעמים המושלם נמצא כשהביצוע ברמה טכנית לאו דווקא מרהיב, אך יחד עם זאת מלא כוונה, אמת ורגש.
רגע שאתה גאה בו?
אולי קודם כל ההחלטה להתפטר מעבודה כעורך דין בחברה גדולה ולעבור מחיפה לתל אביב בשביל להגשים את החלום המוזיקלי. רגע נוסף דווקא קשור בהיכרות שלי עם יהודה פוליקר ולואי להב. סוף מאי 2010, 11 בבוקר, זאפה הרצליה, חזרות למופע החדש של יהודה פוליקר "אהבה על תנאי". אני מגיע לחזרות לאחר שקיבלתי שיחה באחת בלילה מנעם אטלס, הקלידן דאז של פוליקר, שביקש אותי להחליפו בהפקה. הגעתי באותו בוקר רועד ונרגש, לא כל יום מקבלים הזדמנות לנגן עם אמן בסדר גודל שכזה ועוד בהתראה קצרה בלי לדעת מה הרפרטואר, סולמות, בלי זמן ויכולת אמיתית להכין את עצמך לסוג כזה של אודישן. כל זאת שבועיים לפני הופעת הפתיחה החגיגית בקיסריה. בנוסף, מסתבר שנעם שכח להודיע מראש להפקה שהוא עוזב ולידי ממש בישר לראשונה ליהודה וללואי להב שהחליט לעזוב ולהביא אותי כמחליף. כמובן שהם היו המומים. החזרה החלה ולואי ביקש מנעם לזמן אותי לשבת לידו על הקלידים. נעם לחש באוזן "יואב כשתרצה תחליף אותי" ואז הגיע הרגע המדובר.. הרגע שבו אני מאוד גאה עד היום. לא יודע מאין האומץ אבל בדיוק אחרי שיר אחד ביקשתי את נעם לזוז ותפסתי פיקוד על שתי המקלדות שלו. לאחר שניה וחצי כבר הרגשתי את לואי להב נושף בעורפי ובוחן בקפידה כל צעד שאני עושה. לפעמים צריך להיות אמיץ ופשוט להגיד "כן". היום אני כבר חמש שנים עם יהודה פוליקר, אמן מדהים וזו זכות גדולה עבורי לעבוד עמו וללמוד ממנו. זו הפקה נפלאה של אנשים טובים מוכשרים ונפלאים ולמדתי שם המון גם על התעשייה.
יש רגע שאתה מעדיף לשכוח?
כן, יום אחד הופיע איזה בחור צעיר שהציג עצמו כמפיק בפועל של חברה ידועת שם. הוא נכנס לאולפן עם זמרת צעירה ומוכשרת וביקש ממני להקליט אותה. התחלנו אחר הצהריים וסיימנו למחרת בשבע בבוקר. עבדתי קשה מאוד כל הלילה ובבוקר הענקתי לו בסיפוק ושמחה את התוצאה הסופית ליד. לאחר שהרעיף מחמאות לרוב הבטיח שיבצע העברה של התשלום לבנק אבל הכסף מעולם לא הגיע. אני לא באמת רוצה לשכוח את הרגע הזה כי בסופו של דבר למדתי איך ניתן להימנע מסיטואציות שכאלה. התנהלות למול אמנים ולקוחות מסוגים שונים היא סוג של אמנות בפני עצמה וצריך בהחלט ללמוד איך הדברים עובדים. בין היתר אני מלמד את הסטודנטים שלי גם את הפאנים האלה, הלא זוהרים, של המקצוע ואולי בעצם פעמים רבות מדובר בקשיים גנרים של כל עצמאי.
איזו עצה אתה מצטער שלא נתנו לך בתחילת הדרך?
לא יודע אם ניתן לקרוא לזה עצה אבל אני בהחלט מנסה ליצוק בסטודנטים שלי אהבה וחדווה אמיתית למקצועות ההפקה והסאונד יחד עם תעוזה ואומץ רב לצאת ולהצליח. הם מבינים שלימודי הפקה וסאונד מקנים כלים חשובים וחיוניים לפיתוח הקריירה, מה שנכון, אך אני מנסה כל הזמן ללמד אותם שבעצם הכל תלוי בהם, בתשוקה שלהם לתחום, ברמת ההשקעה וההתמדה ובעיקר בכך שאם רוצים להצליח במוזיקה כמקור פרנסה, צריך ללכת על זה בכל הכוח ובכל מקרה, אסור לפחד כי הפחד יכול לשתק. אני פחדתי זמן רב מדי לפני שהגעתי למוזיקה.
מי/מה נותן לך השראה?
ההשראה שלי היא אבא שלי יצחק, זכרונו לברכה, שהיה איש רב-פעלים, אוטודידקט, דייקן וקפדן אך יחד עם זאת רגיש ובעל לב, מלא חום ואהבה. אני ממש מצטער שלא יכל ללוות אותי גם היום ולהכיר את אשתי ובני.
מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי בארץ?
קודם כל קידום חוק המוזיקה (בהמשך לחוק הסופרים, חוק שיבטיח הכנסות ופרנסה לעוסקים במקצוע) וכמובן תמיכה ממשלתית נרחבת יותר במפיקים מוזיקליים ואנשי סאונד. גם למשל דרך הנושא של מתן הקלות לאולפנים וחדרי חזרות בתשלומי ארנונה עירוניים. אמנם קיים איגוד המוסיקאים והוא בהחלט מורכב מאנשים טובים, אבל יש תחושה שעדיין קשה באמת לנצח במאבקים משמעותיים. השוק בארץ לא גדול והדבר גורם לאלה ששורדים להוריד מחירים ולעשות כל אשר לאל ידם בכדי להתפרנס (מה שמובן לגמרי) אלא שהצרה היא שזה מוביל לזילות של המקצוע. היתר פשוט מחליטים להתפרנס בנוסף מתחומים משיקים / נפרדים או בכלל מראש לכוון לשוק גדול יותר – חו"ל.
לו יכולת להחזיר את הזמן לאחור, מה היית עושה אחרת?
הייתי נרשם ללימודים אקדמיים בתחום ההפקה והסאונד, ברצינות ! כשרציתי בזמנו לא היה, כיום המצב שונה. את הדרך שלי במוזיקה נאלצתי לבנות ולפלס ממש לבד דרך המון לימוד עצמי וליקוט של מידע אגב התעלקויות על אנשי מקצוע, חברים בתחום וכן קריאה של הרבה חומר כתוב. העניין הוא שזה לקח המון זמן - שנים רבות וארוכות. מה שכן טוב בכל זאת היא שכל מה שלמדתי על בשרי, בדמי ובזיעתי ויחד עם כל הטעויות שבדרך, הופנם ולא יישכח יותר.
עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?
ארצה לנקוב דווקא בשמותיהם של שניים שכבר לא איתנו. הייתי משתוקק לעבוד עם אריק אינשטיין ויוסי בנאי, דמויות נדירות בעיניי, מפוצצות בכישרון ובניסיון חיים. היה לי ממש חבל כשהם נאלצו ללכת ועוד יותר חבל שלא היה לי הכבוד להכיר אותם ולעבוד עמם, אולי בעולם הבא.
מסלול הנדסאי סאונד באוניברסיטת אריאל
הכתבה בחסות אוניברסיטת אריאל