מוכרים סודות - עם אמילי קייג'
צילום: דויד כהן
אמנית הפרפורמנס אמילי קייג' פגשה את תמר דרכלי וסיפרה לה איך זה מרגיש להיות אמנית הבורלסק הראשונה בישראל, מתי היא הפכה את הבורלסק לאמנות שלה, ומה הזכרון שלה מ- Blackbook.
אז מי זאת בעצם אמילי קייג'?
אמילי קייג' הוא שם במה, ואני אמנית מתחום הפרפורמנס שנוגעת בתחומים שונים של אקרובטיקה אווירית, בורלסק, fetish / sideshow, ריקוד וסיפור סיפור.
כשהתחלתי לא היה בורלסק בישראל ואני הייתי אמנית הבורלסק הראשונה. בתחילת דרכי הלכתי יותר לתחום הבידור. הופעתי במסיבות ובמועדונים, בקליפים וכד'. הייתי יותר בכיוון של entertainment. הופעתי בארץ ובחו"ל במקומות כמו Coney Island בניו יורק, במועדונים בלונדון, בפסטיבל נפלא בשם L-Beach בגרמניה (בעזרתן האדירה של מלכות חיי הלילה דנה וענת), בפסטיבלים בארץ, וכאורחת באומן 17 במסיבות של שירזי. בנוסף יצרתי, הפקתי ואני מופיעה כבר מספר שנים במופע רץ בשם "סקנדל" שהינו variety show של בורלסק / קרקס / קברט שמכיל בתוכו כמות גדולה של אמנים בכל מופע והינו מצליח מאוד.
ככל שהזמן עובר ואני מתפתחת, מתנסה ולומדת, אני מרגישה מלאה יותר בניסיון ובחופש אמנותי ואני מתקרבת יותר לאזור הפרפורמנס והאומנות. העבודה הראשונה שלי שהייתה "אמנותית" ולא נבנתה עבור הקהל אלא עמדה בפני עצמה נקראת Oh-My והיא נבנתה תחת ייעוצה האמנותי של ענת כ"ץ. העבודה מדברת על דיכוייה של האישה בשנות ה-50, לא רק באיזורים הברורים, אלא גם באלמנטים של דיכוי בשחרור שלה לכאורה; איך דמות הפין-אפ שלכאורה שיחררה את האישה, למעשה נבנתה בצורה מדוייקת על ידי גברים שרצו לשלוט בפנטזיה שלהם, והמון של נשים שניסה בכל דרך לעמוד בציפיות "הפין-אפיות" עד כי כולן למעשה נראו אותו הדבר ועשו את אותו הדבר במסווה של שחרור.
את העבודה Oh-My אפשר לראות כאן, וזוהי גרסא שלה שעלתה בפסטיבל עכו.
מאז אני בונה עבודות / סיפורים שעומדים בפני עצמם ואינם crowd pleasers. בימים אלה אני עובדת על שתי הופעות חדשות שמערבות בתוכן את האלמנטים האלה ואני מכוונת לחו"ל ולפסטיבל ישראל. מדהים לראות איך בהתחלה אנשים לא ידעו מה זה בורלסק ואילו היום אני מופיעה במקומות הכי main stream כמו האופרה הישראלית, פסטיבל עכו לתיאטרון ועוד.
אם לא היית אמנית בורלסק / אקרובטיקה אווירית מה היית בוחרת להיות ולמה?
קשה לי לענות על השאלה הזו, אני יודעת שבכל מקרה הייתי עוסקת באמנות ומגיעה לבמה. הייתי רוצה להיות רקדנית בלט.
מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום הפרפורמנס?
העבודה הראשונה היתה Oh-My! והיא נעשתה עבור פתיחת תערוכה בנושא קיטש בשם Uberkitsch – Kitch Art Exhibition בה העליתי את המופע שהיה מחולק לשני חלקים. רועי מעיין, אוצר התערוכה, נפגש איתי וביקש ממני לקחת חלק באירוע הפתיחה ואני אמרתי לו שאני מרגישה לא ראויה ולא אמנותית מספיק בשביל תערוכה. יחד עם רועי המדהים והשידוך שהוא שידך לי – ענת כ"ץ - עברתי תהליך עמוק ובזכותם ובזכות העבודה העמוקה שעברתי הגעתי למופע הפרפורמנס הראשון שלי שאני מרגישה שהעלה אותי מדרגה... או עשר.
באיזה עבודה/מופע שלך את הכי מתגאה?
כרגע אני מרגישה שהמופע בו אני הכי גאה הוא המופע האחרון שהעליתי בפסטיבל הקרקס האחרון במודעין ונקרא Under Resistance. זהו מופע שמדבר עלי. הפעם עליתי לבמה לא בתור דמות כלשהי שמספרת סיפור, אלא בתור עצמי. סיפרתי את הסיפור שלי שמדבר על המון מכשולים וקושי והתגברות. לראות את הפנים של הקהל אחרי כל הופעה ואת השקט והקשב שלהם היה מרגש. העברתי את כל הסיפור על הבמה וזה היה פשוט מדהים. המופע הזה עלה 9 פעמים ב-3 ימים והיה כל כך אינטנסיבי ואיפשר לי איזושהי חפירה פנימית שיצאתי ממנה חזקה יותר. אני חושבת שזה היה מופע טיפולי שעזר לי המון.
באיזה עבודה שלך את הכי מתביישת (אם יש כזו)?
אין לי עבודה שאני מתביישת בה, יש לי זיכרון מאחת הההופעות הראשונות שלי על במה בבורלסק במקום מקסים שהיה בשם Blackbook, ואני יודעת שאם הייתי רואה אותה היום הייתי פורצת בצחוק. היא לא היתה טובה, אבל אני גאה באותה בחורה שהיה לה אומץ לעלות על הבמה לעשות את הדבר ההוא בפעם הראשונה.
מי הם שלושת המשפיעים בתחום שלך בארץ?
אין לי מושג. אולי זה בגלל שאני לא כל כך מסתכלת מסביב ואולי זה בגלל שאיחדתי המון דיסציפלינות ביחד. אני באמת צריכה לבדוק את זה.
מי הם בחו״ל אם אין בארץ?
המשפיעים עלי ביותר הם Empress Stah ו Mat Fraser.
אני לא מדברת כאן על תחום הבורלסק אלא על אנשים שמאחדים תחומים שונים ומייצרים דברים חדשים, נועזים, מביעי דיעה ומספרי סיפורים.
נגיד ששילמנו לך מיליארד דולר- תמכרי לנו 5 סודות בדרך להצלחה
אני לא בטוחה שאלו סודות בהכרח..
1) תהיה נאמן לעצמך וגלה חמלה לעצמך
2) תמשיך תמיד בחיפוש ובלמידה, אם הגעת לאיזור נוחות - אתה עושה משהו לא נכון.
3) לעולם אל תעלה לבמה עם משהו שאתה לא יודע עליו במליון אחוז וחקרת אותו מכל הכיוונים.
4) תנסה ללמוד איך להפריד את הביקורת הטובה והרעה מאנשים שסביבך. אתה יכול ללמוד ממנה הרבה אבל היא גם יכולה להיות המכשול הגדול שלך ביותר.
5) החשוב ביותר כמובן – אם לא תנסה איך תדע? – תעיז!
מי או מה נותן לך השראה?
במילה אחת – הכל. סיפורים, ציורים, דוקומנטרי, מופעים, החיים שלי, החיים של הסובבים אותי. הכל.
ממי או ממה למדת הכי הרבה?
אין לי מישהו אחד ממנו למדתי. זה תקופתי ומשתנה. אני פשוט שומרת על ראש פתוח בהמון נושאים.
איזה עצה את מצטערת שלא עצו לך בתחילת הדרך?
להיות פחות ביקורתית לעצמי ופחות קשה. מותר לטעות, מותר לעשות שטויות, רק ככה לומדים. הביקורת, השוטר הרע שעל הכתף, אם הוא מנצח – הכל נגמר.
עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?
אני די loner ואין לי שאיפות לעבוד עם אנשים מסויימים. אני מעדיפה ללכת ולראות אנשים מופיעים ולקבל השראות.
היה מעניין אותך להופיע בסרט? אם כן באיזה תפקיד ואיזה סוג של סרט?
אני לא רואה את עצמי כשחקנית, אבל נניח שהכל היה פתוח והייתי יכולה לבחור הכל בעולם, אז סרט של וודי אלן היה חלום.
מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי / מוצלח בארץ?
אני מניחה שהדבר שבגללו אנשים זולגים החוצה מהתחום הוא חוסר יכולת להתפרנס ממנו. כשאנחנו צריכים לעבוד במשרה מלאה ולהיות יצירתיים בערב ולהתאמן 4-5 פעמים בשבוע ולקיים חיי משפחה ולקבל השראה, ולשווק את עצמנו – משהו הולך בדרך. בדרך כלל זו האמנות. אז אני מניחה שתמיכה כלכלית כלשהי מהמדינה היתה גורמת לתחום להיות מוצלח יותר.
מה היא העצה הטובה ביותר שקיבלת?
את יודעת מה את עושה, תבטחי בעצמך.
אם היית יכולה להחזיר את הזמן לאחור, מה היית עושה אחרת?
הייתי מבזבזת פחות זמן על אנשים לא חשובים ועל דעתם, ומבזבזת יותר זמן על התפתחות אישית. הייתי פותחת את עצמי ליותר אפשרויות ומנסה לא לסגור את עצמי באמונות טיפשיות.